# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1200/64/9/

וזהו בחינת העקדה, כי לדלות המים הנ"ל שהם העצות שמהם גדלה האמונה צריכין לצעק מעמק הלב, בחינת "ממעמקים קראתיך" וכו', בחינת (איכה ב, יח): "צעק לבם אל ה'", והצעקה מעמק הלב זה בחינת מסירת נפש על קדוש ה', בחינת (תהלים כה, א): "אליך ה' נפשי אשא", ופרש רש"י: 'לבי אכון'. וזה בחינת העקדה, שיצחק מסר נפשו על קדוש ה' ופשט צוארו על גבי המזבח, שזהו בחינת צעקת הלב ממעמקים, שהוא בחינת מסירת נפש, כנ"ל.

ועל־כן משם נמשך בחינת שופר של ראש־השנה, שהוא שופר של אילו של יצחק, כמו שכתוב (בראשית כב, יג): "והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו", כי קול שופר של ראש־השנה הוא בחינת ממעמקים קראתיך ה', שזהו בחינת 'כל בחינת ראש־השנה', כידוע. כי אז בראש־השנה צריכין לתקן האמונה, כמבאר בהתורה הנ"ל.

על־כן צרי כין אנו לתקע בשופר, שהוא בחינת קול היוצא מן הלב, שהוא קול בלא דבור, וזה זוכין על־ידי זכות עקדת יצחק, שמסר נפשו על קדוש ה', שמשם בחינת השופר של ראש־השנה כנ"ל. ועל־כן נקרא מסירת נפשו בשם 'עקדה', כי העקדה היא ברגלין, להורות שעל־ידי מסירת נפשו שהוא בחינת צעקת הלב ממעמקים, על־ידי־זה נתתקנו הרגלין, שהם בחינת עצות שמהם גדלה האמונה, כנ"ל. ועל־כן אחר העקדה אומרים פרשת קריאת־שמע, שהוא אמונת היחוד, כי על־ידי כל הנ"ל זוכין לאמונה, כנ"ל: