# י

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1527/62/10/

וזה בחינת מכירת יוסף למצרים, וכל המחלקת שהיה בינו ובין אחיו. כי כל מיני מחלקת נמשכין מפגם הרצון, על־ידי שאין מקשרין כל הרצונות לשרש הרצון, כי באמת עקר המחלקת הוא מחלקת היצר־הרע - שחולק על האדם ורוצה להורידו לשאול תחתיות חס ושלום, ועקר היצר־הרע הוא בחינת חקירות וכפירות, שהוא בחינת (הושע י, ב): "חלק לבם", כמו שכתב רבנו ז"ל במאמר 'ויסב אלקים' (סימן סב), עין שם, ומשם נמשכין כל המחלקת שבעולם, שכלם באים מבחינת מחלקת היצר־הרע ששרשו כפירות פגם הרצון.

כי באמת המחלקת הוא פגם הרצון, כי עקר המחלקת הוא בין הרצונות, שזה רצונו כך וזה רצונו להפך, ומחמת זה נעשה מחלקת, חס ושלום. וכל זה מחמת שאין מקשרין כל הרצונות לשרש הרצון שהוא בחינת רעוא דרעוין, בחינת משה, כי שרש מחלקת של הסטרא־אחרא, שהם חכמי הטבע שכופרים ברצון, שזה עקר בחינת מחלקת כנ"ל, שרשם ממחלקת שבקדשה שהוא המחלקת שבין הצדיקים האמתיים, ומשם נשתלשל מחלקת של הסטרא־אחרא שהוא כפירות של חכמי הטבע, כמבאר במקום אחר. ועקר המחלקת שבין הצדיקים והכשרים הוא מחמת שאין מקשרים כל הרצונות לשרש הרצון שהוא רעוא דרעוין בחינת משה, כנ"ל.

כי באמת הצדיקים והכשרים, כל אחד ואחד כונתו רצוי לשם שמים. ואף־על־פי־כן בודאי דעתם חלוקה זה מזה, כי אי אפשר שיהיו דעותיהם שוות לגמרי, כי אין שני בני אדם דומים זה לזה, וכשם שמשנים בני אדם בצורותיהם כך משנים בדעותיהם, ועל־כן בהכרח שיהיה שנויים ביניהם בדעותיהם ודרכיהם והנהגותיהם. ומיום בריאת העולם לא היו עדין שני צדיקים וכשרים אמתיים שוים לגמרי בכל תנועותיהם, אף־על־פי ששניהם הולכים בדרך אחד ויונקים מרב אחד, אף־על־פי־כן יש חלוקים רבים בדרכיהם והנהגותיהם, וכמו שהאריך רבנו ז"ל לספר ולהפליג בגדל החלוקים בין הצדיקים הגדולים שהיו סמוכים לזמננו, שכלם הם מתלמידי הבעל שם טוב והמגיד זצוק"ל, והיה שלום גדול ביניהם, ואף־על־פי־כן היו מחלקים מאד בדרכיהם, שזה היה נוסע על המדינה ודרש ברבים. וזה ישב בביתו, זה האריך מאד בתפלה והתפלל לפני התבה בצעקות והתלהבות גדול, וזה התפלל בלחש עם הצבור כדרך ההמון, וזה הרבה בתורה יותר, וזה הרבה בצדקות ופדיון שבויים, וכיוצא בזה שנויים רבים לאין מספר, אף־על־פי שכלם ינקו מרב אחד.

כי אי אפשר שיהיו כלם שוין, כי כל אחד עובד את ה' כפי מדתו וכפי שרש נשמתו. וזה עקר שעשועיו יתברך שיש לו צדיקים וכשרים הרבה בעולם שכל אחד ואחד עושה לו נחת רוח ותענוג ושעשוע מיחד מה שאין בחברו, שזהו בחינת "ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיה מט, ג), שהם כלולים מגונין סגיאין. כי אין הקדוש־ברוך־הוא עושה שני דברים שוין, רק כל אחד יש לו דרך ונתיב כפי שרשו ברצון העליון.

אבל הבעל־דבר הוא מתגרה ומתקנא בחבורת הצדיקים והכשרים ומכניס בהם מחלקת, ועקר המחלקת הוא, מחמת שכל אחד אינו מאמין בחברו שגם כונתו ורצונו לשם שמים. אף־על־פי שאין חברו מתנהג בדרכו ורצונו, כי הבעל־דבר מטעה הלב, עד שנדמה לכל אחד שחברו חולק עליו ונוטה מן האמת, כי הבעל־דבר הוא נרגן מפריד אלוף (משלי טז, כח), ואיש מדנים לחרחר ריב (שם ו, יט), כי הולך ומסכסך זה בזה, "והוא בין אחים יפריא" (הושע יג, טו). עד שלפעמים יש ששני בני אדם שניהם רוצים רצון אחד, ואף־על־פי־כן יש ביניהם מחלקת גדול, מחמת שכל אחד אינו יודע שחברו רוצה גם כן בזה, ואינם מתועדים יחד לדבר אחד עם חברו לגלות דעתו ופנימיות רצונו, ומחמת זה נדמה לחברו שהוא אינו רוצה בזה ומחמת זה נעשה ביניהם מחלקת גדול עד שאחר־כך אפלו כשמתועדים יחד - אי אפשר לכל אחד לגלות לחברו פנימיות דעתו ורצונו, כי מחמת הקטטות והמריבות והקפדות שביניהם - אין אחד מהם יודע ומבין רצון חברו, שבאמת אין שום שנוי ביניהם ודבר זה מצוי כמה פעמים.

והכלל, שעקר המחלקת מחמת שנוי הרצונות, וכל זה מחמת שאין מקשרין כל הרצונות לשרש הרצון שהוא רצון שברצונות, כי באמת ראוי לדעת, שכל הרצונות של כל בני האדם, אף־על־פי שיש ביניהם שנויים גדולים, אף־על־פי־כן כלם נמשכין מרצון העליון שאין בו שום שנוי, שהוא בחינת רצון שברצונות, רעוא דרעוין. ומי שיודע ומאמין בזה בשלמות, בודאי לא יחזיק במחלקת כי ידין את חברו לכף זכות תמיד, כי יאמר בלבו: אף־על־פי שאני יודע בעצמי שכונתי לשם שמים לגמר מצוה הזאת וחפצי שמים באמת וחברי מעכב מזה, אף־על־פי־כן גם כונתו לשם שמים, כי יש לו דעה אחרת ונדמה לו שאין זה מצוה כלל, או צריכין לעסק במצוה אחרת הגדולה מזאת לפי דעתו, ואף־על־פי שאני חזק בדעתי מאד, ויש לי ראיות והוכחות אמתיות שצריכין להחזיק ביותר בדרך זה ובמצוה הזאת, אף־על־פי־כן אפלו אם האמת הוא כדעתי, מי יודע מאיזה שרש נמשך חברי אפשר לפי שרש נשמתו הוא צריך להתנהג בדרך אחר. כי באמת כל הדעות והרצונות נמשכין מרצון העליון רק שאי אפשר להבין זאת. ואם כל אחד יאמר בלבו כך - בודאי יתבטל המחלקת, כי עקר המחלקת הוא מחמת שאין מקשרין כל הרצונות לרצון העליון ששם כלו חד ושם כלו שלום כי הכל נכלל באחד.

ועל־כן עקר השלום הוא על־ידי הצדיק הדור הגדול במעלה, שהוא בבחינת משה שנשמתו מבחינת רעוא דרעוין, רצון שברצונות שהוא יודע רצון כל אחד ואחד מהיכן הוא נמשך, ועל־כן הוא "איש אשר רוח בו" (במדבר יז, כח) - 'שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד' (רש"י שם), כי יודע רוחו ורצונו של כל אחד ואחד, ויודע לקשר וליחד רוחו ורצונו של כל אחד ואחד בשרש הרצון, ושם מיחד ומקשר כלם ברצון אחד העליון. ואז נמשך אהבה ושלום גדול ונפלא ביניהם, מאחר שכלם בדעותיהם ורצונותיהם המשנות מקשרים ומיחדים ברצון אחד העליון שאין בו שום שנוי, שהוא בחינת רעוא דרעוין, כנ"ל: