# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1527/62/11/

ובכל דור ודור נמצא צדיק כזה שיודע להלך נגד רוחו ורצונו של כל אחד ואחד, שעל ידו היה נעשה שלום בעולם, ועל־ידי־זה היו הכל שבים להשם־יתברך, כי הכל תלוי בשלום, כמבאר במקום אחר. כי על־ידי השלום יכולים למשך כל העולם לעבודתו, כי על־ידי השלום שהוא בחינת רצון ואהבה ואחדות, על־ידי־זה נכללין ברצון האחד העליון ונתבטלים כל כחות היצר־הרע שיניקתו מבחינת שנוי רצונות, שמשם יונק ומכניס כפירות ומחלקת, כי היצר־הרע נקרא מחלקת, ובטול היצר־הרע הוא על־ידי השלום, ועל־כן גדול השלום מאד, כמו שהפליגו רבותינו ז"ל בכמה מקומות (יבמות סה:).

אבל כשרואה הבעל־דבר שנמצא צדיק כזה, שהוא בחינת רעוא דרעוין, שיכול לעשות שלום בין הכל, אזי הוא מעורר מחלקת גדול על זה הצדיק הגדול בעצמו, עד שהכל חולקין עליו ביותר מעל כל העולם, כי באמת הכל רחוקים ממנו, כי כל אחד רחוק מחברו מחמת שנוי הרצונות שבינו ובין חברו שאינו מאמין ששני הרצונות כלולים באחד בשרשם, אבל השנוי והרחוק שבין אדם לחברו הוא מעט מאד, כי ברב דרכיהם הם שוין זה לזה בתאותיהן ומדותיהן, רק שיש איזה רחוק ושנוי ביניהם. אבל מזה הצדיק הגדול הכל רחוקים לגמרי, כי הוא מרומם ומנשא מכל שנוי הרצונות של כל בני העולם, כי הוא רחוק לגמרי מכל העולם ואין לו שום רצון בזה העולם כלל, רק הוא כלול תמיד ברצון העליון בבחינת רעוא דרעוין, ומי שמאמין בו ומתקרב אליו, אזי כל אחד ואחד יכול למצא את עצמו בתוך זה הצדיק, כי הוא שרש נשמת ישראל וכלול מכלם, כי הוא בבחינת רצון שברצונות, הינו הרצון העליון המלבש בכל הרצונות והנפשות של כל בני עולם.

אבל כשהבעל־דבר מכניס כפירות ומחלקת בלב בני אדם לחלק לבם מעליו, אזי המחלקת עליו גדול יותר מכל מיני מחלקת, מחמת שהוא רחוק ומרומם מכל הרצונות של כל באי עולם, שכלם יש בהם שנויים, והוא אין לו שום שנוי רצון של זה העולם, ועל־כן כלם חולקים עליו ואין יכולים לסבלו.

וזהו בחינת המחלקת של השבטים על יוסף הצדיק, כי יוסף הצדיק הוא בחינת הצדיק הזה הנ"ל, בחינת רעוא דרעוין, בחינת משה, כי יוסף משה דוד כלם בחינה אחת - שנסתלקו שלשתם בשבת במנחה ברעוא דרעוין, וכל השבטים הקדושים, אף־על־פי שכלם היו צדיקים גדולים ונוראים, אף־על־פי־כן היו צריכין כלם להתקשר אליו, שזהו בחינת התקשרות כל הרצונות לשרש הרצון שהוא בחינת הזקן שבקדשה שהוא בחינת יוסף הצדיק, כמו שכתוב (בראשית לג, ז): "כי בן זקנים הוא לו" - בן 'זקנים' דיקא, ששרשו בבחינת זקן שבקדשה שהוא בחינת מצח הרצון, בחינת רעוא דרעוין, כנ"ל.

וזהו בחינת מה שספר להם יוסף חלומו (בראשית לז, ז): והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וכו', והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי - כי כל השבטים שהם כלליות ישראל מקשרים קשרים ומיחדים יחודים, שהוא בחינת התקשרות הרצונות יחד, אבל כל הקשרים והיחודים צריכין לבא להצדיק הדור שהוא בחינת יוסף, שהוא בחינת רעוא דרעוין שהוא מקשר כל הקשרים והיחודים לרצון העליון, בבחינת והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי.

ועל־כן היה החלום בענין עבודת השדה, כי תקון עבודת השדה הוא על־ידי הארת הרצון, שעל־ידי־זה נתבטלין כל הל"ט מלאכות, כי נתקים העולם בחסדו וכו', כמבאר בהתורה הנ"ל (ועין לעיל מזה בהלכות ערב, הלכה ג, שם מבאר ענין זה היטב). ועל־כן גלה להם שתקון עבודת השדה לבטל זהמת הנחש שנתקללה האדמה, על־ידי־זה (בראשית ג, יט): "בזעת אפיך תאכל לחם" וכו' ולבטל כל זה שזה תלוי על־ידי הארת הרצון, כמבאר לעיל בהלכות ערב, עין שם וכל זה תלוי ביוסף, שהוא בחינת רצון שברצונות כנ"ל.

וזהו בחינת חלום השני (שם לז, ט): והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי - השמש והירח ואחד עשר כוכבים המשתחוים ליוסף הצדיק שהוא בחינת רעוא דרעוין כנ"ל - זה בחינת בטול הטבע, כי כל חכמת הטבע הוא על־פי מערכת המזלות על־פי הלוך הגלגלים של השמש והירח וכוכבים, וכמו שכתב שם רבנו ז"ל בהתורה הנ"ל על פסוק (תהלים עד ד): "שמו אותתם אתות", שאומרים, שהכל על־ידי אותות השמים, חס ושלום, שהוא הטבע. אבל באמת הכל על־ידי רצונו לבד יתברך, והטבע בעצמה מתנהגת רק ברצונו לבד יתברך, "וכמצבה עבד בחיל שמיא וארעא" (דניאל ד, לב), כי השמש והירח והכוכבים שמשם נמשך הטבע - כלם מתנהגים רק ברצון העליון, שמשם שרש יוסף כנ"ל, בחינת והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי, כי הטבע מתנהגת רק ברצון העליון, שהוא בחינת רעוא דרעוין, שמשם שרש נשמת יוסף הצדיק, כנ"ל: