# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1527/62/12/

וכל השומרים אי אפשר להם לשמר כראוי כי אם על־ידי אמונת הרצון, כי "אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר" (תהלים קכז, א), כי עקר השמירה ממזיקי עלמא הוא על־ידי התגלות הרצון כנ"ל. ועל־כן היו אבות העולם שומרים ורועי צאן, כי הם היו צריכין לגלות האמונה בעולם שהוא התגלות הרצון - להאמין שהכל ברצונו לבד יתברך ואין שום טבע כלל, על־כן היו שומרים כי המשיכו השמירה משרשה, שהיא האמונה הקדושה, שהיא בחינת שמור, כי בשעת שמירתם קשרו רצונם ברצון העליון שמשם השמירה כנ"ל, ועל־ידי־זה המשיכו וגלו אמונת הרצון בעולם.

ועל־כן המעשה של דוד המלך עם הארי והדב שהם החיות רעות, בחינת חכמי הטבע, כמבאר היטב בהתורה הנ"ל, היה בשעת מרעה הצאן, כמו שכתוב (שמואל־א' יז, לד): "רעה היה עבדך וכו' ובא הארי והדב ונשא זה מהעדר" וכו', כי הכל אחד, כי בשעת מרעה צאנו ושמירתו אותם, שאז היה עוסק להמשיך התגלות הרצון בעולם כנ"ל, אז "בא הארי והדב" וכו'. וכמו שבא הארי והדב בגשמיות, כמו כן באו עליו הארי והדב משרשם, שהם חיות רעות שהם הכפירות של חכמי הטבע. ודוד המלך, עליו השלום, היה גבור ואיש חיל ועמד כנגדם בגשמיות ורוחניות והכניע והכה את החיות רעות שהם הכפירות, ובטל אותם ברוחניות בשרשם, ובגשמיות התגבר והכה והמית את הארי והדב על־ידי שבטל כח גבורתם להזיק משרשם, על־ידי שבטל את כל הכפירות של חכמי הטבע שהם בחינת חיות רעות וכנ"ל.

וזהו בחינת מה ששלח יעקב אבינו את יוסף הצדיק לאחיו בעת שהיו רועים, כמו שכתוב (בראשית לז, יג): "הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם" הינו כנ"ל, כי מאחר ש אחיך רועים בשכם, שכל עבודתם להמשיך התגלות הרצון בעולם, על־כן לכה ואשלחך אליהם, כי אי אפשר להם להמשיך התגלות הרצון כי אם על־ידי יוסף הצדיק שהוא בחינת רעוא דרעוין, ששם מקשרין כל הרצונות ועל־ידי־זה עקר התגלות הרצון, כנ"ל: