# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1527/62/14/

ועל־כן השומר שכר חיב בגנבה ואבדה ופטור מאנסין והשואל חיב גם באנסין, כי הממון והחפצים של כל אדם הם נמשכין משרש הרצון העליון, בבחינת (תהלים קמה, טז): "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון", וכמבאר ומובן בהתורה הנ"ל, שעל־ידי התגלות הרצון זוכין לשפע הפרנסה בלי שום עבדא כלל. נמצא, שכל הממון והפרנסה נמשך על־ידי התגלות הרצון, ועל־כן הרצון מלבש בהממון והחפצים, בחינת "ומשביע לכל חי רצון" כנ"ל. וזה שכתוב (דברים לג, כג): "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'", כי העשירות והפרנסה הוא בחינת הארת הרצון.

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא־קמא צג.): 'בתר מרי נכסי ציבי משוך' (אחרי בעל הנכסים נמשך השומן). כי הכל נמשכין אחר רצונו של העשיר, מחמת שהממון בשרשו נמשך מהארת הרצון. וזה הבעל־הבית שהממון והכלים שלו, אצלו בחינת שרש הרצון המלבש בהממון, כי יכול לעשות בו כחפצו ורצונו כאות נפשו, ועל־כן מטל עליו לקשר הרצון שבממון לשרש הרצון העליון על־ידי שישעבד כל הממון להשם־יתברך - להתנהג בהממון כרצונו לבד יתברך לעשות בו צדקה ומצות, ועל־ידי־זה נשמר הממון מכל הזקות, כי עקר השמירה על־ידי הארת הרצון שנמשך על־ידי צדקה על־ידי שמקשר הממון לרצונו יתברך וכנ"ל. כי כמו שמקשר עצמו גופו ונפשו וממונו לרצונו יתברך, כמו כן נמשך עליו רצון העליון, ועל־ידי־זה נשמר מכל רע, בבחינת (אבות ב, ד): 'עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו בטל רצונך וכו' כדי שיבטל רצון אחרים' וכו'.

וזהו החלוק שבין השואל והשומר־שכר, כי שואל כל הנאה שלו, ועל־כן הוא חיב לשמר הממון גם מאנסין הבאין מבחינת מצח הנחש, כי הוא צריך להכניע גם בחינת מצח הנחש שהוא שרש חכמת הטבע, על־ידי שיעלה שרש הרצון שבממון לשרש הרצון העליון, עד שיכניע בחינת מצח הנחש, שעל־ידי־זה נשמרין מאנסין, כנ"ל. אבל השומר שכר שאין כל הנאה שלו, ואין לו רק שכר בעד שמירתו, שהוא בחינת שנמשך אליו המשכת הרצון מהממון מהבעל־הבית שאצלו שרש הרצון שבממון, על־כן אין ביכלתו כי אם לקשר הרצון לשרש הרצון, שעל־ידי־זה אין נשמרין כי אם מגנבה ואבדה, כי על־ידי התקשרות הרצון לשרש הרצון, על־ידי־זה מכניעין החיות רעות שמטעין העולם בבחינת גנבה ואבדה, אבל מאנסין אי אפשר להנצל כי אם כשמתקנים גם בחינת שרש הרצון על־ידי שמכניעין מצח הנחש שהוא שרש חכמת הטבע, כנ"ל.

וזה ידוע, שבכל בחינה ובחינה ובכל דבר ודבר כלולים כל הבחינות. ועל־כן הבעל־הבית שהממון שלו, אצלו בחינת שרש הרצון של הממון, ועל־כן הוא צריך לתקן גם בחינת השרש, שעל־ידי־זה נשמרין גם מאנסין. ועל־כן השואל שכל הנאה שלו, כמו הבעל־הבית - חל עליו כל האחריות גם מאנסין כנ"ל, אבל השומר שכר שאין לו רק המשכת הרצון, שהוא שכרו הנמשך לו מבעל־הבית, ששם בחינת שרש הרצון, על־כן אין חל עליו האחריות כי אם מגנבה ואבדה שנשמרים מהם על־ידי התקשרות כל המשכת הרצונות לשרש הרצון, אבל אנסין שנמשך מפגם מצח הנחש, שפוגם בשרש הרצון בעצמו - זה אין בידו לתקן, כי תקון בחינת שרש הרצון שבממון הוא אצל הבעל־הבית או השואל שנחשב כבעל הבית שכל הנאה שלו, וכנ"ל: