# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1527/62/3/

וזה בחינת שמונת ימי חנכה, כי צריכין שכל השבעה ימים, שהם בחינת שבעת ימי הבנין, שבעת ימי בראשית, כלם יאירו מיום השמיני שהוא בחינת עולם־הבא, שהוא למעלה מהזמן, שהוא בחינת יום שכלו ארך וטוב (קדושין לט:) - ששם עקר הזקנה דקדשה, שזהו בחינת (תהלים צ, י): "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורת שמונים שנה", שהם עקר הזקנה, כי שבעים שנה הם בחינת שבעת ימי הבנין, ועקר הזקנה הוא למעלה משבעים שנה, שהוא בחינת למעלה מהזמן, כי למעלה משבעת ימי הבנין, שהם בחינת הזמן, בחינת שבעים שנה, למעלה מהם הוא בחינת בינה אמא עלאה (זהר בהר קח.), שהוא בחינת יום השמיני (תקוני זהר, תקון סט, קיז.), שהוא בחינת "ואם בגבורת שמונים שנה". ומשם עקר הזקנה, כי שם הוא בחינת אריכות ימים ושנים, כי הוא בחינת עולם־הבא יום שכלו ארך.

ועל־כן משה רבנו שהוא עקר התגלות הרצון, כי הוא גלה שהכל ברצונו יתברך על־ידי כל האותות והמופתים שעשה לעיני פרעה וכו' ביציאת מצרים וקריעת־ים־סוף ומתן־תורה, על־כן משה בן שמונים שנה בעמדו לפני פרעה (שמות ז, ז), שזהו בחינת "ואם בגבורת שמונים שנה" - שזהו עקר הזקנה, שעל־ידי־זה התגלות הרצון כנ"ל, ועל־כן נסתלק משה בשבת במנחה בעת רצון שברצונות רעוא דרעוין כידוע וכמבאר בהתורה הנ"ל, כי עקר התגלות הרצון על ידו כי הוא בחינת זקן שבקדשה וכו'. וזהו בחינת שמונת ימי חנכה שבהם ממשיכין אור הזקנים שבקדשה על־ידי השמן של חנכה בחינת "כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן" וכו', כנ"ל: