# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1527/62/8/

וזה בחינת דיני שומרים, שחיבה התורה את השומר שכר בגנבה ואבדה, ומן האונסין הוא פטור, אבל השואל חיב גם באונסין.

כי זהו כלל גדול, ומבאר בדברינו כמה פעמ ים, שכל ההפסדות וההזקות נמשכין מן הקלפות שהם מזיקי עלמא, וכל הקלפות ומזיקי עלמא נמשכין מן הכפירות והאפיקורסות, שהם בחינת חכמי הטבע הכופרים ברצון, כי כפירות ואפיקורסות היא שרש הסטרא־אחרא והקלפות, כי היצר־הרע נקרא 'אל אחר' (תקוני־זהר, תקון כא, מט.) - כפירות, כמבאר במקום אחר. ועל־כן עקר השמירה מכל ההזקות הוא על־ידי אמונת הרצון שהכל ברצונו יתברך ואין שום טבע כלל - על־ידי־זה נדחין הכפירות ונתבטלין כל הקלפות וכל מזיקי עלמא הנמשכין מהם, ועל־ידי־זה הוא נשמר מכל רע, ועל־כן מדת אמונה נקרא 'שמור', כידוע, כי עקר השמירה הוא על־ידי אמונה שהוא בחינת הרצון הנ"ל, הינו להאמין שהכל ברצונו יתברך שעל־ידי־זה עקר השמירה, כנ"ל: