# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1527/64/2/

כי עקר השמירה הוא מבחינת מזיקי עלמא, שמהם נמשכין כל הגנבות והאבדות וכל האונסין וכל מיני הזקות שבעולם, ועקר השמירה על־ידי התורה, כמו שכתוב (משלי ב, יא): "מזמה תשמר עליך", וכתיב (שם ו, כב): "בשכבך תשמר עליך". כי עקר כחם של המזיקי עלמא להזיק ולהפסיד, חס ושלום, הוא רק על־ידי ענין המבאר לעיל בהתורה הנ"ל, דהינו מה שהם אומרים: 'לסטים אתם', כי הקלפות שהם המזיקי עלמא, הם אומרים, שחס ושלום הכל שלהם, כי זה כלל, שהקלפה קדמה לפרי. ועל־כן כל ההשפעות שבעולם כלם עוברים תחלה דרך הקלפות, מחמת שבהכרח שהקלפה תקדים לפרי [וכמו שכתוב בהתורה 'תקעו־אמונה' (בלקוטי תנינא סימן ה') שכ שהשפע באה לעולם עוברת דרך השדים וכו. עין שם]. ועל־כן כל הדברים צריכין ברור לבררו מאחיזתם. וכשהדבר בא ליד האדם, כל זמן שאינו מבררו היטב על־פי התורה הם אומרים: לסטים אתם שכבשתם דבר שאינו שלכם, מחמת שבתחלה היה הדבר ברשותם כנ"ל, ואזי הם יכולים להתגרות ולהזיק אותו הדבר, חס ושלום, על־ידי איזה גנבה ואבדה ואנס וכיוצא בו.

ועל־כן עקר השמירה מהם הוא על־ידי התורה הקדושה, כי התורה היא כלה אמונה, כמו שכתוב (תהלים קיט, פו): "כל מצותיך אמונה", הינו כי על־ידי התורה מגלין האמונה הקדושה שהשם־יתברך ברא הכל והכל ברשותו לבד, כמו שכתוב (בראשית א, א): "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". ומאחר שמגלין שהוא יתברך ברא הכל שוב אין להקלפות שום פתחון פה לומר, לסטים אתם, ולהזיק על־ידי־זה, חס ושלום, כי משיבים להם: הוא בראה ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

כי באמת מה שהיה תחלה הדבר ברשותם הכל היה ברצונו יתברך, כי הוא תקון העולם שהקלפה תקדים לפרי כדי שיהיה בחירה וכו', אבל על כל פנים הכל היה ברצונו וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, כי מה שהיה בתחלה אצלם - הכל היה בשבילנו, כדי שאחר־כך נוציא מידם אלינו, כי כן הוא סדר הבריאה, שהכל נברא בשבילנו, אך רצונו יתברך שמתחלה יהיו כל הדברים ברשותם ואחר־כך יטל מהם ויתן לנו.

ומאחר שעל־ידי התורה אין להם עוד פתחון פה לומר לסטים אתם, שוב אין להם שום כח לקלקל ולהזיק, מאחר שאין להם עוד שום אחיזה בזה הדבר, כי כבר זכינו לגלות על־ידי התורה, שהכל של השם־יתברך, והוא ברחמיו נתן לנו, כי מה שהיה תחלה ברשותם, היה כל זמן שלא נתגלה בזה הדבר קדשת האמונה הקדושה שהוא יתברך ברא זה הדבר. אבל תכף שאנו מגלים האמונה האמתית שהשם־יתברך ברא זה הדבר - שוב אין להם שום כח ואחיזה בזה, ושוב אין יכולים להזיק, כי אינם יכולים להזיק, כי אם במה שיש להם איזה אחיזה שנמשך להם מפגם התורה, חס ושלום, כשפוגמין באיזה אות מהתורה, ועקר הפגם הוא פגם אמונה, כנ"ל. אבל תכף שמגלין האמונה הקדושה שהשם־יתברך ברא הכל - שוב אין להם שום אחיזה בזה הדבר, כי אין יכולים עוד לומר לסטים אתם וכו', כי כבר פרסמנו על־ידי התורה שהשם־יתברך ברא הכל וברצונו נתנה וכו' וברצונו וכו', וכנ"ל:

ועל־כן באמת מי שעוסק בתורה תמיד - אינו צריך שום שמירה, כי התורה שומרת עליו, כנ"ל. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא ז:): 'תלמידי חכמים אינם צריכים נטירותא', אך אי אפשר שיהיה האדם דבוק בתורה תמיד יום ולילה בלי הפסק רגע, אפלו המתמידים הרבה בתורה, כמו שמבאר בתורה הנ"ל, מכל שכן שיש בני אדם שלומדים מעט ומבטלים הרבה מכל שכן האנשים פשוטים שאינם לומדים כלל, ואם כן מהיכן יקבלו הם שמירה? אך עקר חיותם ושמירתם בגוף ונפש וממון הוא רק על־ידי הצדיק הגדול שהוא לפעמים איש פשוט וכו', כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, שהוא מחיה את עצמו בעת פשיטותו מהדרך לארץ־ישראל, שהוא בחינת קיום העולם קדם מתן־תורה, שהוא בחינת התורה הנעלמת בעשרה מאמרות שהם בחינת דרך ארץ וכו', דהינו שיודע שכל דבר נברא בעשרה מאמרות שבהם נעלמין עשרת הדברות שהם כלל התורה וכו', שבזה מחיה את עצמו בעת פשיטותו, שזה בחינת הדרך לארץ־ישראל, בחינת מה שהתחילה התורה בבראשית וכו', בחינת ברצונו נתנה וכו', כמבאר כל זה שם בהתורה הנ"ל.

נמצא שהצדיק הגדול מגלה אפלו בעת פשיטותו בחינה הנ"ל, בחינת ברצונו נתנה וכו', אדרבה! דיקא בעת פשיטותו מחיה ביותר את כל בני העולם, כי אין להם חבור ושיכות עמו כי אם על־ידי פשיטותו, שמוריד אז את עצמו אליהם וממשיך להם חיות מבחינה הנ"ל שהוא בחינת אוצר־מתנת־חנם וכו', כמו שמבאר שם. ועל־כן זה הצדיק שומר את כל העולם תמיד מכל מזיקי עלמא על־ידי שמגלה שהכל שלנו, כי הוא יתברך בראה וברצונו וכו',

השלמה מכתב יד:

ועל־כן נקרא הצדיק רועה ושומר, כמו שכתוב (ירמיה ג, טו): "ונתתי לכם רעים כלבי" וכו', וכתיב (יחזקאל לד, כג): "והקמתי עליהם רעה אחד", והרועה הוא השומר שלא יהיה נאבד ונפקד אחד מהם, וכמו שכתוב (ירמיה לא, ט): "ושמרו כרעה עדרו", כי הוא שומר ישראל תמיד על־ידי בחינה הנ"ל, כנ"ל.