# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1527/64/4/

ועל־כן עקר תקון המשא־ומתן והמלאכות הוא על־ידי רבוי צדקה וגמילות חסדים, כי מאחר שעוסק במשא ומתן ומלאכות - אין לו שום חיות כי אם מהחסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן־תורה, כנ"ל בהתורה הנ"ל, על־כן צריך להרבות בצדקה וחסד, כדי שיהיה לו כח לעורר חסד חנם שעל־ידי־זה עקר חיותו, כי עקר החיות הוא מהתורה, ומאחר שמבטל מדברי תורה ועוסק במשא ומתן - אין לו שום חיות כי אם על־ידי צדקה, שהיא בחינת חסד, שעל־ידי־זה ממשיך על עצמו חיות מהחסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן־תורה וכנ"ל. ואפלו העוסק בתורה הרבה - צריך גם כן לתן צדקה מאחר שאי אפשר לו להיות עוסק בתורה תמיד כנ"ל, ובהכרח שיתבטל ואז כל חיותו מחסד חנם, על־כן צריך להרבות בצדקה וחסד וכנ"ל, מכל שכן מי שמבטל הרבה מהתורה, מכל שכן מי שאינו עוסק בתורה כלל - שאין לו שום חיות כי אם על־ידי צדקה וגמילות חסדים שעושה וכנ"ל.

ועקר הצדקה צריך לתן לצדיקים וכשרים שהם סמוכים יותר להצדיק הגדול שמחיה כל העולם בעת פשיטותו על־ידי האוצר־מתנת־חנם, שרק הוא יכול לקבל ממנו ולהחיות כל העולם על ידו, כי כל מה שמתקרבין יותר אליו על־ידי צדקה וחסד שנותנין לו ולכל הנלוים אליו, על־ידי־זה יכולין יותר לינק מהחסד חנם שממשיך, שעל־ידי־זה כל חיותו וקיומו בעולם־הזה ובעולם־הבא וכנ"ל: