# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1527/64/5/

וזה בחינת ארבעה שומרים שדיניהם חלוקים, כי שומר חנם פטור מן הכל ושואל חיב בכל אפלו באונסין, ושומר שכר חיב בגנבה ואבדה ופטור באונסין. כי השומר חנם פטור מכל, כי מאחר שהוא שומר חנם ועושה חסד חנם עם בעל החפץ ושומר לו בחנם, על־כן אין אחריות הדבר עליו ואין תולין בו ההזק, כי מצדו אין שום הזק מאחר שעשה חסד חנם, שמשם עקר השמירה שנמשך על־ידי הצדיק האמת, ששומר ומחיה הכל על־ידי החסד חנם וכו', כנ"ל.

ועל־כן להפך השואל חיב בכל וכל אחריות החפץ על השואל, כי אין אנו תולין ההזק בהמשאיל, מאחר שהמשאיל עשה חסד חנם עם השואל והשאיל לו חפצו, נמצא, שהמשאיל מחזיק עתה בבחינת החסד חנם בזה החפץ, שמשם כל השמירות, כנ"ל. ועל־כן בודאי לא בא ההזק מצדו של המשאיל, מאחר שהוא בבחינת החסד חנם כנ"ל, על־כן האחריות כלו על השואל שכל הנאה שלו ולא עשה שום חסד בזה החפץ.

ועל־כן השומר שכר חיב בגנבה ואבדה ופטור באונסין, כי כבר מבאר, שעקר השמירה הוא מהתורה, שעל־ידי־זה אינם יכולים לומר לסטים אתם וכו', אבל אי אפשר לעסק בתורה תמיד וצריכין להתבטל לפעמים, אך בעת הבטול מהתורה מקבלין חיות מהתורה הנעלמת וכו' מבחינת החסד חנם, וזה בחינת שמירה משתי מיני הזקות הנ"ל שהם גנבה ואבדה ואונסין, כי מי שפוגם בהתורה לגמרי חס ושלום, משם נמשכין בחינת אונסין שמתגברין המזיקי עלמא וגוזלים ממנו הדבר באנס, כי הם אומרים להפך, שהוא לסטים וגזלן בחינת לסטים אתם, כי מאחר שאינו עוסק בתורה ואינו ממשיך האמונה בעולם - יש להם כח, חס ושלום, לומר לסטים אתם כנ"ל ועל־ידי־זה הם מתגברים ונוטלים ממנו הדבר באנס, חס ושלום. אבל כשעוסק בתורה הוא נשמר מהם, כי שוב אין להם עוד כח לומר לסטים אתם וכו' כנ"ל, אבל מחמת שאי אפשר לעסק בתורה תמיד, ובהכרח להתבטל לפעמים, ואזי צריכין להחיות את עצמו גם אז על־ידי התורה, דהינו על־ידי התורה הנעלמת בעשרה מאמרות שהם כל עסקי העולם, וכל המשא־ומתן והמלאכות שצריכין תמיד בעת שעוסקין בהם - לדבק גם אז מחשבתו בהשם־יתברך ובהתורה ולידע ולהאמין בכל עת שכל דבר שעוסק בו הכל ברא השם־יתברך ברצונו בעשרה מאמרות ולהחיות את עצמו בכח התורה הנעלמת וכו' בכח הצדיק הגדול וכו' כנ"ל.

ומי שפוגם בזה, חס ושלום, ושוכח ומסיח דעתו מהתורה ומהשם־יתברך בעת העסק בהמשא ומתן, והוא רחוק אז מהתורה לגמרי, מזה באין, חס ושלום, גנבות ואבדות שהם באין על־ידי הסח הדעת, כי הגנב בא רק בשעת שנה או כשאין רואין ויודעין ממנו, בחינת הסח הדעת, וכן האבדה בא על־ידי הסח הדעת, וזה נמשך מחמת שפגם והסיח דעתו מהתורה לגמרי בעת העסק בהמשא ומתן, מזה בא לו הענש על גנבה ואבדה שהיא גם כן על־ידי הסתלקות הדעת כנ"ל. אבל מי שמקשר להצדיק האמת, ואפלו בעת שבטל מהתורה ועוסק במשא ומתן - הוא מקשר אל התורה, כי מחיה את עצמו בהתורה הנעלמת כנ"ל, אזי הוא נצל גם מגנבה ואבדה שבא על־ידי הסח הדעת, מאחר שהוא אינו מסיח דעתו מהתורה בשום עת, כי גם בעת הבטול מקבל חיות מהתורה הנעלמת וכו', כנ"ל:

ועל־כן השומר שכר חיב בגנבה ואבדה ופטור באונסין. כי השומר שכר אינו עושה חסד חנם עם הבעל־הבית וגם הבעל־הבית אינו עושה עמו חסד חנם, רק שמירתו הוא בדין ומשפט, ששומר לו החפץ בשביל השכר, שזהו בחינת שמירת התורה ששמירתה בשביל שכר עולם־הבא, כמו שכתוב (דברים ז, יא): "ושמרתם וכו' אשר אנכי מצוך היום לעשותן" - 'ומחר לקבל שכרם' (רש"י שם). ועל־כן פטור באונסין אם שמר כראוי, כי מאחר ששמר כראוי על־פי התורה שוב אין כח להאונסין לבוא מצדו, כי התורה שומרת מאונסין, כי אין להם כח לומר 'לסטים אתם' וכו' כנ"ל, אבל בגנבה ואבדה חיב, כי מאחר שקבל על עצמו השמירה בבחינת שמירת התורה ולא עשה חסד חנם עם הבעל־הבית על־כן הוא חיב בגנבה ואבדה שבא מבחינת בטול תורה כשאין זוכין לקשר את עצמו אז אל החסד חנם בחינת התורה הנעלמת וכו' כנ"ל, כי זה ההזק תלינן בהשומר שכר, מאחר ששמירתו בבחינת שמירת התורה, וזה ידוע שאי אפשר בשום אפן לבלי להתבטל מן התורה בשום רגע, על־כן בהכרח להחיות את עצמו עם החסד חנם כנ"ל. ועל־כן זה השומר שכר שלא עשה חסד חנם וקבל על עצמו השמירה בבחינת התורה, על־כן תלינן בו הזק הגנבה ואבדה, כי אי אפשר לאדם לקבל על עצמו שמירת התורה בלי הפסק רגע, כי אם על־ידי החסד חנם שמחיה עצמו בעת הבטול, ומי שפוגם בזה - משם באין גנבות ואבדות, על־כן תלינן הזק הגנבה ואבדה בהשומר שכר שלא עשה חסד חנם, וקבל על עצמו שמירה בבחינת שמירת התורה וכנ"ל: