# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1527/64/6/

וזה בחינת בין המצרים שאז צריכין שמירה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבה יב, ג), ועקר השמירה על־ידי הדרך לארץ־ישראל שאנו צריכין להמשיך אז כדי שנזכה לשוב לארצנו שגלינו ממנה בחטאינו. וכל זה בכח הצדיק הנ"ל, שמחיה את עצמו בעת פשיטותו על־ידי הדרך לארץ־ישראל וכו'. כי בימים אלו שבין המצרים אנו צריכין לחזר ולהמשיך בחינת החסד חנם הנ"ל, לעשות דרך כבושה לארץ־ישראל שגלינו ממנה באלו הימים, כי בעת הגלות אזי חוזרים העכו"ם והקלפות לומר שארץ־ישראל, וכל ההשפעות התלויות בה הכל שלהם, מאחר שארץ־ישראל עתה בידם. כי עקר קדשת ארץ־ישראל נמשכת מבחינה הנ"ל, מבחינת "בראשית ברא" וכו', בחינת כח מעשיו וכו'. ועל־כן כשארץ־ישראל ביד ישראל אזי נתגלה שהשם־יתברך ברא הכל וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו ואזי כל ההשפעות נמשכות לישראל, כי כל ההשפעות נמשכין מארץ־ישראל, אבל בגלותנו שגלינו מארצנו וארץ־ישראל בידם אזי נעלם ונתכסה בחינה הנ"ל בחינת כח מעשיו וכו' ואזי הם מתגברים בכפירות ואומרים שהכל שלהם חס ושלום.

ועל־כן עתה בין המצרים שהם ימי החרבן והגלות - צריכין לחזר ולהמשיך בחינה הנ"ל לעשות דרך לארץ־ישראל, שזה נעשה על־ידי הצדיק הגדול על־ידי פשיטותו וכו' כנ"ל, שעל־ידי־זה הוא מחיה כל הפשוטים, ואפלו אותם שנפלו וירדו מאד וכו', כמבאר שם בסוף עין שם. כי על־ידי האוצר־מתנת־חנם שמקבל ממנו בעת פשיטותו על־ידי־זה הוא מחיה הכל, כמו שמבאר שם, עין שם.

וזה בחינת הבכיה והאבלות בימים אלו על גלות ישראל וחרבן בית־המקדש, הינו כי אין לנו במה להחיות עצמנו מאחר שגלינו מארצנו ובית המקדש נחרב בעוונינו, שמשם כל המחין והחיות, ועתה בגלותנו אנחנו כלנו בבחינת אנשים פשוטים כי אפלו כשאנו עוסקים בתורה ותפלה - אין מחנו ושכלנו בשלמות מחמת מרירת הגלות בגוף ונפש, כי עקר המח בשלמות הוא רק בזמן שבית־המקדש קים, כידוע, ובפרט שמחמת על הגלות מתבטלים הרבה מדברי תורה לגמרי, על־כן עקר חיותינו עתה הוא רק על־ידי הצדיק הגדול הנ"ל, שמחיה כל העולם על־ידי פשיטותו, על־ידי האוצר־מתנת־חנם שהוא הדרך לארץ־ישראל וכו' כנ"ל, על־כן צריכין להתאבל ולבכות הרבה על חרבן בית־המקדש וגלות ישראל, כי הבכיה היא בחינת הסתלקות המחין, כי המחין שהם חכמות התורה הקדושה, הם בחינת שמחה, כמו שכתוב (תהלים יט, ט): "פקודי ה' ישרים משמחי לב". והבכיה היא בחינת הסתלקות המחין, הינו שאנו מראין שפלותנו לפני השם־יתברך שאין לנו שום מח ודעת רק אנו בוכין לפני השם־יתברך שירחם על מרירות גלותנו ויעשה עמנו חסד חנם בזכות הצדיקים אמתיים הנ"ל שממשיכים האוצר־מתנת־חנם בעת פשיטותם, כנ"ל: