# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/62/2/

והנה כל השומרים, כל מי שחוגר מתניו לשמר איזה דבר, אי אפשר לשמר הדבר בשלמות מכמה מיני הזקות שיכולים לבוא, חס ושלום כי אם על־ידי קדשת שבת קדש. כי עקר השמירה היא בשבת, כי זה ידוע, שבימי החל יש להם שליטה, וכל הזקות והגנבות והאבדות והאנסים הכל כאשר לכל בא מהם, דהינו מהמזיקים. ובשבת אין להם שום שליטה כלל.

ועל־כן אין אנו אומרים ברכת 'שומר עמו ישראל' בשבת, כי בשבת אין צריכים שמירה, כמובא. ועקר השמירה שלנו בחל ממזיקי עלמא הוא רק על־ידי קדשת שבת, על־ידי שאנו ממשיכין הקדשה של שבת לימי החל על־ידי־זה נכנעים המזיקים גם בימי החל, ועל־ידי־זה נמשך עלינו שמירה גם בימי החל. וזה בחינת 'ויהי נעם' שאומרים תכף במוצאי שבת בתחלת ימי החל, כדי שיהיה נמשך עלינו שמירה על־ידי בחינת נעם העליון שהוא בחינת קדשת שבת, כידוע.

וזה בחינת 'זכור ושמור בדבור אחד', כי על־ידי "זכור את יום השבת לקדשו", שהוא בחינת להמשיך הקדשה של שבת לששת ימי החל, כמו שדרשו רבותינו ז"ל: 'זכרהו מאחד בשבת' וכו'. על־ידי־זה נמשך שמירה בחינת 'שמור'. וזה שאנו מבקשין בברכת 'השכיבנו' שהוא בקשה על שמירה, כמו שמסימין: ושמר וכו' שומר עמו ישראל וכו'. ושם אנו מבקשין גם בימי החל: ופרס עלינו סכת שלומך, הינו שיפרס עלינו הסכת שלום הנמשך ביום השבת על ישראל, כמו שאומרים הפורס סכת שלום עלינו וכו' - שיפרס עלינו גם בימי החל כדי להשמר על־ידי־זה מכל מיני הזקות:

נמצא 'שעקר השמירה הוא על־ידי הקדשה של שבת שממשיכין לימי החל. ועל־כן כל מי שחוגר מתניו להיות שומר לחברו - צריך שיהיה לו כח להמשיך הקדשה של שבת לימי החל כדי שיוכל לשמר כראוי, כי עקר השמירה על־ידי שבת כנ"ל. ולהמשיך הקדשה של שבת לימי החל - הוא על־ידי שלמות רבוע הדבור, ארבעה חלקי הדבור, שנשלם על־ידי בחינת 'אמת ליעקב' שמאיר על־ידי 'חסד לאברהם', שהוא בחינת תודה הלכה בחינת שעשוע עולם־הבא כנ"ל, כמבאר כל זה במאמר הנ"ל היטב, עין שם.

ועל־כן כל השומרים נלמדים מיעקב, כמובא בשלחן ערוך, שצריך לזהר לשמר מאד כמו יעקב אבינו ששמר צאן לבן, שנאמר בו: "ותדד שנתי מעיני" וכו'. כי יעקב אבינו היה שומר כראוי, כי יעקב אבינו הוא בחינת אמת, בחינת "תתן אמת ליעקב" - על־ידי־זה עקר השמירה, כי על־ידי בחינת אמת ליעקב מאיר האמת בארבעה חלקי הדבור ונשלם הדבור וכו' ועל־ידי־זה ממשיכין הקדשה של שבת לימי החל ועל־ידי־זה עקר השמירה כנ"ל. כי יעקב אבינו שמר את השבת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: "ויחן את פני העיר" - שקבע תחומין וכו'. ועל־כן נאמר בשבת: "והאכלתיך נחלת יעקב אביך" וכו' - 'יעקב' דיקא, יכול לשמר, כנ"ל.

ועל־כן כל השומרים נלמדין ממנו כנ"ל, כי כל מי שרוצה לשמר צריך שיהיה לו בחינת יעקב, דהינו בחינת אמת כדי שיאיר האמת ברבוע הדבור כדי להמשיך הקדשה של שבת וכו' שעל־ידי־זה עקר השמירה כנ"ל. ועל־כן כל השומרים צריכים שבועה, אפלו אם אין טוענין עליהם טענת ודאי, אף־על־פי־כן הם צריכים לברר האמת על־ידי השבועה, כי על־ידי השבועה מאיר האמת, ועל־כן בכל מקום שיש הכחשה מטילין שבועה כדי לברר האמת, כי על־ידי השבועה מאיר האמת, כי השבועה הוא בחינת התקשרות ודבקות בו יתברך, כמובא, ששבועה הוא בחינת התקשרות. וזה בחינת: "ובו תדבק ובשמו תשבע". וכמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'כל הנשבע כאלו נשבע במלך עצמו' וכו'. וזה בחינת שעשוע עולם־הבא, כי עקר שעשוע עולם־הבא הוא לדעת ולהכיר אותו יתברך ולהדבק בו יתברך, כי על־ידי הדעת נדבקין בו וסמוכין אליו יתברך, כמבאר במאמר הנ"ל.

וזה בחינת שבועה בנקיטת חפץ, כי התורה הוא הדעת ומשם יוצאין כל ההלכות, כי היא עקר שעשוע עולם־הבא, כי על־ידי התורה יודעין אותו יתברך, שזהו עקר שעשוע עולם־הבא ועל־כן אוחזין ספר תורה בשעת השבועה - כדי להמשיך בחינת שעשוע עולם־הבא בחינת הלכות, כדי שעל־ידי־זה יאיר האמת בבחינת תתן אמת ליעקב חסד לאברהם, כנ"ל. וזהו: תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו - 'אשר נשבעת' דיקא, כי על־ידי השבועה שהיא בחינת התקשרות ודבקות בו יתברך בחינת שעשוע עולם־הבא.

וזהו אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם - 'ימי קדם' זה בחינת שעשוע עולם־הבא שהוא בחינת ימי קדם - שנים קדמוניות, כי עולם־הבא קדם לעולם, ועל־ידי־זה מאיר האמת, כנ"ל. וזהו תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת וכו'. נמצא, שעל־ידי השבועה שהוא בחינת דבקות שעשוע עולם־הבא - מאיר האמת כנ"ל, כי עולם־הבא הוא עלמא דקשוט.

וזהו שכתב רבנו ז"ל - שעל־ידי שעשוע עולם־הבא מאיר האמת, ואזי כשמאיר האמת הוא מאיר בארבעה חלקי הדבור, ונשלם הדבור שהוא בחינת לשון הקדש, ואז ממשיכין הקדשה של שבת לימי החל - שעל־ידי־זה עקר השמירה. ועל־כן כל השומרים צריכין שבועה אפלו כשאין הכחשה, כי תמיד אין צריכין לשבע רק כשיש הכחשה כדי לברר האמת על־ידי השבועה שהיא בחינת שעשוע עולם־הבא כנ"ל. אבל ארבעה שומרים צריכים לשבע תמיד אפלו כשאין הכחשה, כי הם צריכים תמיד לברר האמת על־ידי השבועה שהיא בחינת שעשוע עולם־הבא, כדי שיאיר האמת בארבעה חלקי הדבור וכו' כדי להמשיך הקדשה של שבת שעל־ידי־זה עקר השמירה. ועל־כן תכף כשנעשה שומר חל עליו שבועה מיד כדי שיאיר האמת וכו', כי על־ידי־זה דיקא הוא נעשה שומר, על־ידי שחל עליו שבועה, שעל־ידי־זה מאיר האמת וכו', שעל־ידי־זה נמשך הקדשה של שבת וכו' שעל־ידי־זה דיקא יכולים לשמר, כנ"ל: