# י

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/63/10/

כי הממון נמשך מבחינת חלל הפנוי, שהוא סוד הצמצום, שהוא שרש כל הדינים שמשם כל הממון, שהוא בחינת צמצומים ודינים כידוע, בבחינת (איוב לז, כב): "מצפון זהב יאתה", צפון הוא בחינת צמצום ודין הנמשך מחלל הפנוי בבחינת (ירמיה א, יד): "מצפון תפתח הרעה". כי חלל הפנוי הוא, כביכול, פנוי ופתוח מאלקותו יתברך, ועל־כן משם "תפתח הרעה", כי משם אחיזת כל הסטרא־אחרא, והוא בחינת 'הבא לטמא פותחין לו', ואמרו רבותינו ז"ל (יומא לח: ובריטב"א שם), 'יש לו פתחים הרבה' - בחינת (בראשית ד, ז): "לפתח חטאת רבץ".

כי שרש כל הקלפות והסטרא־אחרא והיצר־הרע הוא רק מבחינת חלל הפנוי שהוא סוד תחלת הצמצום. כי אפלו הקלפות הבאים משבירת כלים שנתהוו על־ידי רבוי אור, גם הם עקר שרשם ואחיזתם הוא מתחלת הצמצום שהוא בחינת חלל הפנוי, כי באמת עקר בחינת שבירת כלים נתהוה רק על־ידי־זה, על־ידי הכפירות הנמשכין מחלל הפנוי, כי עקר התהוות הכלים היה על־ידי הצמצום של החלל הפנוי, כי בתחלה היה הכל אין־סוף ולא היה מקום לבריאה. וצמצם השם־יתברך אלקותו לצדדין ונעשה חלל הפנוי, ואחר־כך המשיך לתוכו אורו בדרך קו הישר, וזה האור מאיר בכל המדות ובכל העולמות כלם, וזה האור נמשך לתוך כלים. ועקר התהוות הכלים הוא מהתעבות האור שבכל מקום שהאור רחוק ביותר משרשו בחינת אין־סוף - שם נתעבה האור יותר עד שנתהוו בחינת כלים ועקר התעבות האור הוא מחמת הצמצום של החלל הפנוי, כי אם לא היה חלל הפנוי היה הכל אין־סוף ולא היה רחוק האור והתקרבותו לאין־סוף, כידוע.

והכלל, שעקר הכלים הם בחינת צמצומים והתעבות האור שנמשך על־ידי תחלת הצמצום של חלל הפנוי. ומחמת רבוי האור - לא היו הכלים יכולים לסבל האור ונשברו, כמבאר כל זה בעץ־חיים בתחלתו, עין שם. ואיתא (עץ־חיים, שער יח, פרק ה) שהשבירה היתה מרבוי הסיגים שהיו בהכלים, והסיגים הם בחינת דינים הנמשכין מחלל הפנוי, הינו בחינת כפירות, הינו מחמת שכל אחד אמר 'אנא אמלך' שהוא גאות שהוא בחינת כפירות, הינו שאין להם אמונה שלמה שגם שם השם־יתברך נמצא אפלו בהחלל הפנוי בעצמו, רק נדמה להם כאלו הם רשות בפני עצמו, חס ושלום, שזהו בחינת רבוי הסיגים שהיו בהם, ועל־ידי־זה לא היו יכולים לסבל האור, כי אי אפשר לקבל האור בשלמות כי אם על־ידי אמונה כנ"ל, ומחמת חסרון אמונה שהיה בהם - על־ידי־זה נשברו. נמצא, שעקר שבירת כלים נמשך גם כן מבחינת הכפירות הנמשכין מחלל הפנוי. וכל ענין הצמצום והשבירה והתקון נמצא בכל אדם. ומי שיש לו לב להבין - יכול להבין מעט ענין זה בכל אדם.

והכלל שעקר הוא האמונה כנ"ל, והממון נמשך מתחלת הצמצום שהיא בחינת חלל הפנוי כנ"ל, ועל־כן כל הכלים ושבירתם ותקונם נקראים בשם ברור הכסף - צרוף מן הפסלת, כמו שכתוב (משלי כה, ד־ה): "הגו סיגים מכסף ויצא לצרף כלי; הגו רשע לפני מלך" וכו'. כי הכנעת הרשעים וברור הקדשה מהם שהוא בחינת תקון השבירה הוא בחינת "הגו סיגים מכסף ויצא לצרף כלי", בחינת תקון הכלים כנ"ל וכמו שמובא (מלאכי ג, ג): "ובחנתים כבחן את הזהב וצרפתים כצרף את הכסף וישב מזקק ומטהר כסף". וכן כל הסטרא־אחרא והקלפות נקראים בזהר הקדוש (זהר ויחי רכח.) בשם 'סוספיתא דדהבא' (פסלת הזהב), ותקון וברור הקדשה נקרא בשם כסף צרוף, כמו שאיתא 'מחא חורא ככספא', כי כל כלי הקדשה הוא בחינת צמצום שהוא בחינת כסף וזהב, שכל זה נמשך מצמצום הראשון שהיא בחינת חלל הפנוי, כנ"ל: