# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/63/14/

וזה סוד כל ענין יעקב אבינו עם לבן ששמר את צאנו בשתי בנותיו, "ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר" (הושע יב, יג). כי שמור הוא בחינת מלכות (לקוטי תורה, תשא), בחינת אמונה, בחינת (משלי לא, ל): "אשה יראת ה'". ואבות העולם, כל עקר יגיעתם ועבודתם היה רק בשביל לגלות האמונה הקדושה בעולם, כי אז היה קדם מתן־תורה, והיתה הקדשה נעלמת מאד, ולא היו יודעין ממנו יתברך כלל, והיה כל העולם אז בבחינת חלל הפנוי, כי היה העולם פנוי מאלקותו יתברך. והם בחזק אמונתם ועבודתם גלו ופרסמו, שגם בחלל הפנוי גם שם נמצא השם־יתברך, והמשיכו אמונה בעולם.

וזהו (בראשית כח, י־יא): ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה; ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא וכו'. כי סוד חלל הפנוי הוא בחינת המקום של כל העולמות, כי כל עקר התהוות חלל הפנוי הוא בשביל שיהיה מקום לבריאת העולם כנ"ל. ושם בבחינת המקום, בחינת חלל הפנוי - אי אפשר למצא אלקותו יתברך כי אם על־ידי אמונה לבד שהוא בחינת תפלה.

וזהו ויפגע במקום - אין פגיעה אלא תפלה (ברכות כו:), הינו אמונה כנ"ל, וזה המקום היה באמת מקום הבית־המקדש, מקום קדש קדשים, נקדת האבן שתיה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה סח, ט), רק שאז היתה עדין הקדשה נעלמת ולא היה שום אדם יודע ממנה כי אם יעקב, על־ידי חזק אמונתו נתגלה לו סוד נקדה זו, שהוא נקדת האבן שתיה הנעלמת במקום העולם שהוא נקדת האמונה, שעל־ידי נקדה זאת - זוכין להאמין ולידע שגם שם בבחינת חלל הפנוי - נעלם השם־יתברך, כנ"ל.

ויעקב כשבא לשם וראה ששם אי אפשר לעמד כי אם על־ידי אמונה, על־כן וילן שם כי בא השמש וישכב במקום ההוא - ואמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה סח, יא), ששם שכב, אבל ארבע עשרה שנה ששמש בבית עבר - לא ישן, כי היה עוסק בתורה. ולכאורה קשה, אם היה מנדד שנה מעיניו ארבע עשרה שנה, מדוע במקום הזה דיקא שכב לישן? אך באמת כל ארבע עשרה שנה עסק בתורה, הינו שהיתה עבודתו על־פי שכל, שזהו בחינת עסק התורה כנ"ל, אבל כשפגע במקום, והמקום נמשך מחלל הפנוי שהוא שרש המקום כנ"ל, ואז ראה ששם אי אפשר לעמד בשום שכל כי אם באמונה, על־כן וילן שם וישכב במקום ההוא - כי שם צריכין רק בחינת שנה, שהוא בחינת הסתלקות המח, וסומכין רק על אמונה לבד, כי בשעת שנה - המחין באין לתוך אמונה, כמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן לה), בבחינת "חדשים לבקרים רבה אמונתך", בבחינת (תהלים צב, ג): "ואמונתך בלילות".

וזהו וילן שם כי בא השמש - שמש הוא השכל, כמבאר במקום אחר (סימן א), שראה ששם נסתלק השכל ואי אפשר להבין שם בשכל בשום אפן כי אם באמונה לבד, שהוא בחינת לילה, בחינת שנה הסתלקות המחין, כנ"ל.

וזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו - 'אבני' הם בחינת כפירות וקשיות הבאים מחלל הפנוי, שהוא בחינת הצמצום, שמשם עקר כבדות לב, בחינת "כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו" (שמות י, א) - הנאמר בפרעה שהוא בחינת חלל הפנוי, כמבאר בהתורה "בא אל פרעה" הנ"ל, וכבדות לב היא בחינת לב האבן, בחינת כבד האבן, הינו שיעקב לקח האבנים שהם בחינת כבדות לב הבא על־ידי החקירות והקשיות של חלל הפנוי, ושם כלם מראשתיו, וישכב במקום ההוא - שהוא נקדת האבן שתיה, ששם נכללו כל האבנים בהאבן שתיה שהוא בחינת אמונה, כנ"ל, הינו שלקח כל החקירות הבאים משם מחלל הפנוי, שהם בחינת אבני נגף, והכניס כלם לתוך אמונה כדי לבטלם שם, כי אי אפשר לבטלם כי אם על־ידי אמונה, כנ"ל.

ועל־כן כשהקיץ יעקב משנתו - נדר נדרו, ועקר גמר נדרו היה: והאבן הזאת וכו' יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך - שנדר לתן צדקה ומעשר שהיא מצוה הנעשה בממונו, כי עקר תקון האמונה הוא על־ידי הממון שנותנין בשביל השם־יתברך, כנ"ל. ועל־כן קבל על עצמו אז מצות צדקה דיקא, כי עקר תקון האמונה הוא על־ידי צדקה שמפזרין בשביל השם־יתברך, בבחינת "ואמונה מאד" (תהלים קיט, קלח), כנ"ל: