# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/63/17/

ויעקב אבינו בכל ימי השמירה המשיך האמונה בעולם שהוא בחינת 'שמור'. ועל־כן איתא (בראשית־רבה סח, יא) שעסק אז בספר תהלים, כי תהלים הוא תפלות ושירות ותשבחות שהוא בחינת אמונה. ועל־כן יסד דוד המלך, עליו השלום, ספר תהלים, כי דוד הוא בחינת אמונה, כנ"ל. ועל־כן מצא דוד מקום נקדת האבן שתיה שהוא נקדת האמונה, כנ"ל.

ועל־כן זכה אז יעקב לעשירות גדול, כי כל העשירות נמשך משם, מבחינת החלל הפנוי, שהוא בחינת הצמצום, שמשם כל הממון כנ"ל. ומי שאין לו אמונה, חס ושלום, ונכנס בחקירות הבאים משם, עליו נאמר (משלי ג, לג): "מארת ה' בבית רשע". כי כל ממונו וחפציו כלם ריקים וחסרים מטוב, כי אין טוב אלא השם־יתברך, ומאחר שאין מאמין בהשם־יתברך הנסתר בהחלל הפנוי בבחינת הממון הבא משם, על־כן שורה בו קללה, רחמנא לצלן, אבל הצדיק שמאמין בהשם־יתברך, שגם בהחלל הפנוי נמצא השם־יתברך, ובמקום שהשם־יתברך שם הוא - שם כל הברכות וההשפעות, בחינת (שם י, כב): "ברכת ה' היא תעשיר" וכו'. ועל־כן יעקב, על־ידי חזק אמונתו שגלה אז כנ"ל, ובטל הכפירות הבאים מחלל הפנוי על־ידי אמונה, על־כן זכה לעשירות גדול.

וזהו בחינת עקדים נקדים וברדים (בראשית לא, י), שהם בחינת כלליות העולמות המתגלים בתוך החלל הפנוי, כמבאר בעץ חיים (שער ו, פרק א). כי יעקב תקן אז בחינת חלל הפנוי כנ"ל, ועל־ידי־זה זכה שם להתגלות תקון כל העולמות שכלולים בבחינת עקדים נקדים וברדים: