# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/63/2/

וזה בחינת החלוק שבין שומר חנם לשאר שומרים שמקבלים שכר, כי שומר חנם פטור על הכל בשבועה. ושאר שומרים בשכר - חיבים לשלם ההזק כל אחד כדינו, כי באמת כל החפצים וכל הדברים צריכים לשמר אותם מאד מהזקות, וכמו שמצינו שחכמינו ז"ל החמירו מאד בהשמירה אפלו של שומר חנם - שצריך לשמר הפקדון בשמירה מעלה מאד. אבל בודאי עקר השמירה הוא רק על־ידי השם־יתברך, שהוא 'שומר עמו ישראל לעד'. וכמו שכתוב: "אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר". ואם כן, לכאורה קשה, למה צריך האדם לשמר חפציו וממונו כלל, ולמה החמירה התורה בדין שמירת הארבעה שומרים, הלא אי אפשר להאדם לשמר כלל, כי בודאי עקר השמירה מהשם־יתברך לבד, כנ"ל.

אך הוא על־פי התורה הנ"ל, כי כל ההזקות שבעולם נמשכין מהקלפות והסטרא־אחרא שהם בחינת מזיקי עלמא. וזה ידוע בדברי רבנו ז"ל ובהזהר הקדוש, שעקר הסטרא־אחרא הוא בחינת כפירות, כימנד היצר־הרע נקרא אל אחר־כפירות, כמובא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר. ומשם נמשכין כל הקלפות וכל התאות רעות וכל המזיקין שבעולם. ועל־כן יש שני מיני שמירות שצריכין לשמר כל דבר משני מיני הזקות הנמשכין משני מיני כפירות הנ"ל, שהם הכפירות הנמשכין מבחינת רבוי אור שאפשר למצא שם תרוץ והכפירות הנמשכין מחלל הפנוי שאי אפשר לישבן בשום אפן, וצריכין לסמך רק על אמונה לבד, כנ"ל.

כי יש מזיקי עלמא הנמשכין מבחינת הכפירות הנמשכין מהקלפות שנתהוו על־ידי רבוי אור, וכל ההזקות הנמשכין על ידם, אפשר להאדם לשמר עצמו מהם על־פי שכלו ודעתו אשר חנן אותו ה', וזהו בחינת השמירה שחל על האדם שהאדם מחיב לשמר חפציו וממונו מאד בשמירה מעלה - לשום עינו עליהם שלא יגיע להם שום הפסד ולא יהיה שוטה המאבד מה שנותנין לו. וכמו שהזהיר רבנו ז"ל מאד, שצריך האדם לשמר מאד חפציו וממונו מאד מאד, מכל שכן כשנעשה שומר על ממון חברו - שבודאי מחיב לשמר מאד מאד בעינא פקיחא ולא יפשע בשמירתו, חס ושלום, כדי להציל החפץ מכל ההזקות הבאין מבחינת מזיקי עלמא הנמשכין משבירת כלים, כי כל ההזקות הבאין משם - נכנעין ונתבטלים על־ידי שמירת האדם דיקא, כי זה עקר עבודת האדם בעולם־הזה לברר כל הניצוצות שנפלו על־ידי שבירת כלים, כידוע, ועקר הברור על־ידי החכמה והשכל, כי כלם במחשבה אתברירו.

ועל־כן נקראת קיום כל התורה בשם שמירה, כמו שכתוב (דברים יב, כח): "שמר ושמעת" וכו'. וכמו שכתוב (שם ד): "ונשמרתם מאד לנפשתיכם". וכיוצא בזה הרבה, וזה בחינת (בראשית ב, טו): "לעבדה ולשמרה" - 'לעבדה בפקודין דעשה ולשמרה בפקודין דלא תעשה' (זהר ח"א כז.). כי על־ידי קיום כל מצות התורה - על־ידי־זה שומרים את עצמו וכל התלוי בו מכל הקלפות ומזיקי עלמא, כי מבררים הניצוצות מהם, שעל־ידי־זה נכנעים ונופלים ונתבטלים כל מזיקי עלמא, אבל יש מזיקי עלמא שיניקתם מבחינת הכפירות של בחינת חלל הפנוי כנ"ל, ששם אין שום שכל באתגליא כלל, ואי אפשר למצא שם את השם־יתברך כי אם באמונה לבד, ועל־כן מאלו ההזקות הנמשכין משם, אי אפשר להאדם לשמר עצמו כלל בשום אפן, ועליהם נאמר (תהלים קכז, א): "אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר". כי כל הסבות והמארעות הנמשכין משם הם למעלה משכל אנושי, ואי אפשר להאדם להבין אותם כלל, ואי אפשר לשמר עצמו מהם כלל, כי אינם נתבררים על־ידי שכל אנושי כלל, כי אי אפשר לשכל אנושי לבררם, וצריכין לסמך רק על אמונה לבד, לסמך עצמו רק על השם־יתברך לבד, שהוא בעצמו ישמר אותנו מכל מיני הזקות הנמשכין משם, כי אי אפשר לשמר עצמו מהם בשכלו בשום אפן, כי אם לסמך עליו יתברך באמונה שלמה, כנ"ל: