# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/63/3/

וזהו בחינת משא ומתן, בחינת בטחון והשתדלות שאי אפשר להבין זאת בשום אפן, כמבאר בספרים. כי באמת העקר הוא הבטחון בהשם־יתברך, "כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים, כי אלקים שפט זה ישפיל וזה ירים" (תהלים עה, ז־ו). ואף־על־פי־כן צריך האדם לעסק באיזה עסק ומשא ומתן להמשיך פרנסה כמו שכתוב (דברים טו, יח: "וברכך בכל אשר תעשה". אך הוא על־פי הנ"ל, כי עקר העסק שצריך לעסק בעשית המשא־ומתן הוא בשביל ברור הניצוצות משבירת כלים, כידוע, כי הברור נעשה על־ידי האדם דיקא כידוע, ועל־כן בהכרח שיעשה איזה עסק כדי לברר הניצוצות על־ידי־זה, ועל־ידי־זה ממשיך פרנסה, אבל באמת העקר הוא הבטחון בהשם־יתברך.

כי צריכין לברר השפע של הממון והפרנסה משני מיני קלפות הנ"ל, שנמשכין משני מיני כפירות הנ"ל, והברור מהקלפות הנמשכין משבירת כלים - זה נעשה על־ידי האדם, כי בשביל זה נברא האדם "לעבדה ולשמרה" וכו', כנ"ל. אבל ברור השפע מהקלפות הנמשכין מחלל הפנוי - זה אינו תלוי בדעת האדם, ואי אפשר להאדם לעשות שום פעלה וחכמה והשתדלות לזה, רק לבטח בהשם־יתברך לבד ולהאמין בו יתברך באמונה שלמה - שהוא יתברך יזמין לו פרנסתו ברחמיו.

וזהו בחינת (דברים ח, יח): פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת וכו' וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל, ותרגומו: 'ארי הוא יהיב לך עצה למקני נכסין'. כי באמת מי שיש לו מח בקדקדו יכול להבין ולראות שכל הרוח של כל המשא־ומתן העקר הוא על־ידי העצה שנותן לו ה' יתברך מה לסחר, לקנות ולמכר בעתו, כי אין אדם יודע במה משתכר, וכל זמן שאינו יודע העצה האמתית מה לסחר - בודאי לא יועיל לו שום פעלה ועשיה, כי אדרבא! יוכל להפסיד על־ידי עשית המשא־ומתן. ועל־כן העקר הוא העצה, שיזכה שיזמין לו השם־יתברך עצה שלמה בלבו שידע מה לסחר באפן שירויח, וזאת העצה נמשכת מה' יתברך לבד ואינו תלוי בעשית האדם כלל. רק אחר־כך כשזוכה לעצה לידע מה לסחר, אחר־כך צריך האדם לעשות העסק שיזמין לו השם־יתברך, הינו כנ"ל. כי העצה לידע מה לסחר, שזה העקר זה אינו תלוי בעשית האדם כלל, רק בבטחון ואמונה לבד, כי זה בחינת ברור מחלל הפנוי. כי קדם שיודע שום עצה הוא בחינת חלל הפנוי שפנוי מהשכל, שאינו יודע עדין שום שכל איך להמשיך אור השפע של הפרנסה. ואחר־כך כשהשם־יתברך מאיר עיניו, ומזמין לו עצה טובה שיסחר דבר שישתכר בו, אף־על־פי־כן עדין צריך האדם לעשות העסק, כי ה' יתברך רוצה בעבודתנו, כדי לברר כל הדברים מבחינת הקלפות הבאים משבירת כלים, כנ"ל.

ועל־כן הזהירה התורה את האדם שלא יטעה את עצמו, מאחר שרואה שהאדם צריך לעשות איזה עסק בשביל פרנסה, על־כן, חס ושלום, יוכל לטעות ולומר, חס ושלום: כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה - הינו שחס ושלום יטעה, שגם העצה של המשא־ומתן גם כן היה על־ידי חכמתו והשתדלותו. וזה כחי ועצם ידי - 'כחי' הוא בחינת העצה של המשא־ומתן, כמבאר בענין שתרגם: כי הוא הנתן לך כח - 'ארי הוא יהיב לך עצה' וכו'. כי כשיודע העצה מה לעשות ועדין אינו עושה הדבר, אז עדין הדבר בכח, ואז צריך האדם לעשות העסק להוציא מכח אל הפעל. אבל ידיעת העצה אינו תלוי בעשית האדם, כי אם באמונה ובטחון בהשם־יתברך לבד, כנ"ל.

ועל־כן הזהירה התורה שלא יטעה שהכל תלוי בעשיתו והשתדלותו, חס ושלום, כאלו גם העצה ממנו בעצמו, חס ושלום. וזהו, כחי ועצם ידי וכו'. כחי - הוא בחינת העצה, ועצם ידי - זה בחינת ההשתדלות וההתאמצות במעשה ידיו, אבל באמת הכל מהשם־יתברך לבד, כמו שמסים הפסוק: וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל, ותרגומו: 'ארי הוא יהיב לך עצה למיקני נכסין', הינו כי צריכין לידע ולהאמין שהכל מהשם־יתברך לבד, כי עקר הוא העצה כנ"ל והעצה נמשכת רק מהשם־יתברך לבד ועל־ידי־זה עקר הרוח והשפע. ובודאי השם־יתברך שנותן לו עצה היה יכל לתן לו כל השפע בעצמו, רק שהוא יתברך רוצה בעבודתנו, כדי לברר הניצוצות משבירת כלים, אבל הכל על ידו יתברך לבד, כי הוא הנתן כח - שהוא העצה שעל־ידי־זה עקר הרוח והפרנסה, כנ"ל: