# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/63/9/

ועל־כן צריכין דיקא להרבות בתפלות ותחנונים ושיחות בינו לבין קונו, וזעקות ושועות ורצויים ופיוסים להשם־יתברך - שיזכהו לקרבו לעבודתו. וזה עקר התפלה, כי על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו (תהלים לב, ו) - שלא ישטפוהו שטף מים רבים שהם המים הזידונים שהם תיאובתין בישין דהאי עלמא (הרצונות הרעים של העולם הזה) (זהר וירא קיא.), השוטפין בכל עת, וכבר נשטפו רבים רבים על ידם, רחמנא לצלן, המקום ירחם עלינו ועל כל ישראל ויצילנו מהם. ואין חכמה ואין תבונה ואין עצה (משלי כא, ל) - לעמד כנגדם, כי אם על־ידי תפלה ותחנונים להשם־יתברך שיצילהו מהם.

כי אף־על־פי שהאדם הוא בעל בחירה, אף־על־פי־כן העקר הוא תפלה ותחנונים להשם־יתברך על זה, כי על־ידי בחירתו שבוחר בדרך הטוב וסר מדרך הרע, על־ידי־זה מכניע הקלפות הבאין משבירת כלים ומברר הטוב מהם, כי הבחירה הוא בהשכל - שיש לו כח לבחר בטוב ולמאס ברע, ושכל האדם אין לו כח כי אם להכניע ולבטל הקלפות הבאין משבירת כלים, שיש בהם כמה וכמה ניצוצות הקדושים שהם ניצוצי השכל כי 'כלם בחכמה אתברירו' כנ"ל. אבל יש בלבולים וסטרין אחרנין ומניעות מהקדשה הבאין מבחינת חלל הפנוי - ששם אין שום שכל וחכמה כי אם אמונה לבד, שהוא בחינת תפלה ותחנונים וזעקות ושועות להשם־יתברך - שיצילהו מהקלפות והיצר־הרע הנמשך משם. ועל זה נאמר (סכה נב:): 'בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקדוש־ברוך־הוא עוזרו היה נופל בידו', כי מהיצר־הרע הזה הנמשך מחלל הפנוי אי אפשר להנצל בשום אפן, כי אם על־ידי סיעתא דשמיא, ועל־כן צריכין להרבות מאד מאד בתפלה ותחנונים להנצל ממנו כי שם אין מועיל שום שכל, אדרבא! על־ידי שכל וחכמה נשקעין שם, חס ושלום, רק העקר הוא אמונה שהיא בחינת תפלה.

ובאמת זהו עקר הבחירה, דהינו מה שכופה בחירתו לבטל שכלו לגמרי ולסמך על אמונה לבד ולהרבות בתפלה ותחנונים, כי הבעל־דבר מעקם לב האדם כל־כך, עד שגם זה קשה על האדם, אף־על־פי שבאמת הוא דבר קל מאד, אף־על־פי־כן הוא מבלבל ומעקם דעתו כל־כך, עד שעל־פי רב ענין זה של תפלה והתבודדות קשה על האדם יותר מכל העבודות קשות, וכל זה מחמת חסרון אמונה - שאין לו אמונה בשלמות שזהו העקר והיסוד.

ועל־כן מי שזוכה להרגיל עצמו בזה להרבות בתפלה ושיחה בינו ובין קונו שיזכהו השם־יתברך ויעזרהו לקרבו לעבודתו יתברך, בזה בעצמו הוא בעל בחירה - במה שזכה לבחר בחיים אמתיים בדרך אמונה ותפלה, כמו שכתוב (תהלים קיט, ל): "דרך אמונה בחרתי". כי באמת זה עקר הבחירה מה שמסלק שכלו ובוחר באמונה ותפלה, שזהו העקר והיסוד שכל התורה עומד עליה כמו שאמרו: 'בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה', כנ"ל.

ואז כשיש לו אמונה שלמה ומרבה בתפלות ושיחות להשם־יתברך שיזכהו לשוב אליו באמת, אז עוזרו השם־יתברך שיזכה לעבד אותו בתורה ומצות, ומאיר עיניו בתורתו עד שזוכה להבין בתורה ועבודה מה שאפשר בשכל אנושי להבין.

ועל־ידי שני בחינות אלו - שהם אמונה ושכל דקדשה הנמשך מאמונה, על־ידי־זה מכניעין שני מיני הקלפות הנ"ל הנמשכין מבחינת חלל הפנוי ומבחינת שבירת כלים כנ"ל. כי שניהם כאחד טובים להתקרב אליו יתברך, ועל זה נאמר (קהלת ד, ט): "טובים השנים מן האחד וכו' כי אם יפלו האחד יקים את חברו" וכו'. כי תורה ותפלה, שהם בחינת שכל ואמונה, הם תלויים זה בזה, והאחד מחזק ומקים את חברו, אבל העקר הוא האמונה, וכנ"ל.

ומאחר שעקר קיום התורה והמצות הוא על־ידי אמונה, כמו שכתוב (תהלים קיט, פו): "כל מצותיך אמונה" וכנ"ל, על־כן עקר שלמות המצות הוא כשקונין אותן בכסף מלא ומפזרין ממון הרבה בשביל המצוה, כמובא בזהר הקדוש (תרומה קכח.): 'דבעי למקני באגר שלים' (שצריכים לקנות את המצוות בשכר שלם [בכסף מלא]), כי כשהמצוה היא בחנם - אין לה שלמות ואין נכנעת הסטרא־אחרא שנקראת 'חנם'; עין שם. כי עקר האמונה תלויה בממון כשמפזרין ממון הרבה בשביל דבר שבקדשה - זהו עקר בחינת האמונה, כמו שכתב רבנו ז"ל על פסוק (תהלים קיח, קלט): "צוית צדק עדתיך ואמונה מאד" - 'מאד' זה ממון, כמו שכתוב "ובכל מאדך" - 'בכל ממונך', כי אין המצוה נקראת בשם אמונה כי אם על־ידי שמפזר ממון בשבילה, עין שם: