# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/64/11/

וזה בחינת גאלה ראשונה וגאלה אחרונה שאין לה הפסק - כי אין אחריה גלות (תנחומא שופטים א), שהם בחינת פסח ושבועות, כי פסח - הוא בחינת גאלה ראשונה, שאז אוכלין מצה שהוא בחינת חפזון, כמו שכתוב (דברים טז, ג): "שבעת ימים תאכל עליו מצות כי בחפזון יצאת" וכו', וזה בחינת זריזות - שצריכין להזדרז מאד בעבודת ה' בזריזות גדול ולא לדחות מיום לחברו, חס ושלום, שזהו בחינת ספירת העמר כנ"ל. ועל־כן מאז מתחילין תכף לספר ארבעים ותשעה ימי הספירה, כמו שכתוב (ויקרא כג, טו): "וספרתם לכם ממחרת השבת", שתלתה התורה מצות ספירה במחרת השבת שהוא יום ראשון של פסח שנקרא שבת, כמו שפרש רש"י (שם יא), כי בימי הספירה אנו ממשיכין עלינו המחין של פסח שהם בחינת זריזות, בחינת חפזון [רק שבפסח מקבלין כל המוחין בבת אחת, ובספירה מקבלין אותן המוחין בעצמן בהדרגה בכל ימי הספירה, וכנ"ל]. אבל שבועות, שהוא קבלת התורה, הוא בחינת גאלה האחרונה שנאמר בה (ישעיה נב, יב): "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון" וכו'.

ועל־כן מביאין אז שתי הלחם מחמץ דיקא, כמו שכתוב (ויקרא כג, יז): "חמץ תאפינה" וכו', וחמץ הוא באחור הזמן בחינת המתנה, הינו שצריכין לבלי להרס לעלות אל ה', רק בגדל הזריזות יהיה זהיר לאחז גם בזה - להמתין הרבה, בבחינת 'אומרים לו המתן' שזה נמשך מבחינת כתר שמקבלין בשבועות שהוא לשון המתנה כנ"ל, וזהו בחינת גאלה האחרונה שאין לה הפסק. כי כשזוכין לזה לבחינת המתנה, אז בודאי יזכה לגאלה שלמה מגלות נפשו, כי בודאי סוף כל סוף ישוב אל ה' וירחמהו, כי חסדי ה' לא תמנו וכו'.

ועל זה נאמר (חבקוק ב, א): "על משמרתי אעמדה ואתיצבה וכו' כי עוד חזון למועד וכו' אם יתמהמה חכה לו" וכו', שזהו נאמר על הגאלה האחרונה, וזהו גם בכל אדם ובכל זמן, כי עקר הגאלה היא גאלת הנפש, שאף־על־פי שצריכין למהר מאד למלט נפשו ממה שצריך להמלט, אף־על־פי־כן כשרואה שמתעכב גאלתו הרבה - צריך להתחזק להמתין הרבה לישועתו, עד ישקיף וירא ה' משמים (איכה ג, נ), כמו שכתוב (תהלים עא, יד): "ואני תמיד איחל".

וכמו שהוא בענין הגאלה הכללית של ישראל, שבודאי צריכין בכל יום לפל על פניו ולבכות ולהתחנן הרבה לפניו יתברך שימהר גאלתנו תכף ומיד, כי ארך עלינו הגלות וכשל כח הסבל, ואף־על־פי־כן כשרואין שמתארך הגלות, אף־על־פי־כן צריכין להמתין עוד ועוד, כמו שכתוב (חבקוק ב, ג): "אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר". כן היא בפרטיות בכל אדם, אף־על־פי שצריך לבכות הרבה לפני השם־יתברך ולהתחנן לפניו על נפשו שיגאלנה מהרה מתאות עולם־הזה והבליו, אף־על־פי־כן כשרואה שמתמהמה הדבר הרבה - צריך להוחיל ולהמתין הרבה, זמנים אחר זמנים, אולי יראה ה' בעניו, כי "לא לעולם יריב ולא לנצח יקצף" (ישעיה נז, טז), ואף־על־פי שהמניעה מצדנו מחמת שאין אנו הגונים במעשינו כראוי, ואפלו אם הוא כמו שהוא, אף־על־פי־כן כל זמן שתולה עיניו למרום ושומר ומצפה וממתין לישועתו יתברך, על־ידי־זה בעצמו יחוס ויחמל עליו השם־יתברך ויקרבהו לעבודתו באמת ויתהפך הכל לטובה: