# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/64/12/

וזהו (ירמיה לא, ה): כי יש יום קראו נצרים בהר אפרים [קומו ונעלה ציון] כו', ופרש רש"י: 'לשון שמירה', כלומר יש יום שיקראו אותם ששמרו התורה ויאמרו קומו וכו', עין שם. הינו כי מי שהוא נוצר ושומר וממתין לישועת ה' כנ"ל, בודאי יש לו יום, כי סוף כל סוף יגיע היום שהוא מצפה שיזכה להתקרב אליו יתברך, בחינת כי יש יום קראו נצרים בהר אפרים קומו ונעלה, בחינת (מיכה ז, יב): "יום הוא ועדיך יבא" שנאמר גם־כן על הגאלה האחרונה, (כמו שפרש רש"י שם) שהוא בחינת שבועות שהוא גמר תקון הספירה, כמו שכתוב (ויקרא כג, טז): "תספרו חמשים יום", שכל הארבעים ותשעה ימים סופרים כדי להגיע ליום החמשים שהוא שבועות, שאז זוכין לבחינת כתר שהוא בחינת המתנה, שזהו בחינת שמירת התורה, כנ"ל.

כי באמת עקר תקון בחינת הספירה הוא, כשזוכין לשבועות שהיא בחינת המתנה כנ"ל, הינו כי בחינת ספירה הוא שצריך האדם כל ימי חייו לזכר מאד מאד בכל יום ויום שהוא מנוי וספור במספר ובחשבון כדי שיתגבר לעסק בו בעבודת ה' כל מה שיוכל וכנ"ל. אבל אחר כל אלה, אפלו שהוא ממארי דחשבנא, וחושב עם עצמו בכל יום, וזוכר ויודע היטב שימיו מנויים וספורים וקצובים, אף־על־פי־כן מגדל התגברות הסטרא־אחרא שמתגברת כנגד הקדשה מאד בכל מיני תחבולות, כי את זה לעמת זה עשה אלקים (קהלת ז, כד), ובפרט כנגד מי שרוצה לכנס בעבודת ה', על־כן יכול להיות שאף־על־פי־כן יתגבר כנגדו הבעל־דבר, חס ושלום, ויבלבל עבודתו, חס ושלום, ולא די לו בזה, כי אם שירצה, חס ושלום, על־ידי־זה לסתר ימי ספירתו, לומר לו: מה בצע שתספר את ימיך בכל עת ותחשב על אחריתך בכל יום מאחר שאתה רואה שעם־כל־זה אינך פועל להיות כרצונו יתברך באמת, כי נשתה גבורתך ויצרך תוקפך, רחמנא לצלן.

אבל אם משכיל על האמת לאמתו, יאמר וישיב ללבו: ואם כן, וכי משום הא אחדל לגמרי, חס ושלום, לספר את ימי? הלא אף־על־פי־כן יבוא קצי ואכרח לתן דין וחשבון מכל יום ויום! על־כן אף אם יעבר עלי מה, אני על משמרתי אעמד לשמר ולצפות ולהמתין לישועת ה'. ובתוך כך אחטף מעבודת ה' כל מה שאוכל בכל יום ויום מעט או הרבה, בבחינת (ערובין נד.): 'חטף ואכל חטף ושתה דהאי עלמא דאנן ביה כבי הלולא דמיא' (העולם הזה שאנו חיים בו הוא דומה לחתנה), שנאמר על אכילת תורה ומצות שנקרא אכילה, כמו שכתוב (משלי ט, ה): "לכו לחמו בלחמי".

וכשיהיה חזק ואמיץ בדרך זה - שימנה ויספר את ימיו, אף־על־פי שנדמה לו שאינו יוצא חובת היום, ואפלו אם האמת הוא כך, אף־על־פי־כן לא יסתר ספירתו בשביל זה, כי אף־על־פי־כן, אף־על־פי שאיני יוצא ידי חובתי בכל יום, אף־על־פי־כן ימי מנויים וספורים, ועל־כן אני מחיב לשום כל לבי ומגמתי ותקותי להמתין ולצפות לישועת ה' וכנ"ל. ואז דיקא יוכל לקים בחינת מצות ספירה כל ימיו. נמצא, שדיקא על־ידי בחינת ההמתנה שהוא בחינת שבועות, יכול להמשיך על עצמו בחינת מצות ספירה כל ימיו, כי יזכה לחשב על ימיו בכל יום ולחטף מה שיוכל, מאחר שחושב על אחריתו בכל יום, ואז בודאי יזכה שיגיע יום ישועתו שיתקרב להשם־יתברך, בבחינת כי יש יום קראו נצרים - 'נצרים' דיקא, שהוא לשון שמירה והמתנה, כנ"ל: