# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/64/15/

ועל־כן כל השומרים צריכים שבועה דאוריתא אפלו על טענת ספק, כי אנו חושדים אותו שפגם בהשמירה על־ידי איזה פשיעה או שליחות יד וכו', מחמת שהשמירה הוא בבחינת עבודות החיצוניות במקום שסמוך אל החיצונים, ששם הם נאחזין מאד, על־כן קשה להיות נשמר מאחיזתם, שמשם באים כל הפשיעות ושליחות יד וכל ההכחשות וההזקות וכנ"ל. ועל־כן תכף שנעשה שומר - חל עליו שבועה דאוריתא מיד אפלו על טענת ספק, כי השבועה היא בחינת התקשרות (שערי־אורה, שער השני, ספירה תשיעית), כי השבועה היא בנקיטת חפץ שהוא הספר־תורה שעל־ידי־זה עקר תקון השמירה כנ"ל, כי עקר תקון השמירה הוא על־ידי שמקשרין החיצוניות אל הפנימיות, דהינו כשמסתכלין על השכל שיש בכל דבר, שהוא עצם הפנימיות, שזה זוכין על־ידי התורה כנ"ל. ועל־כן כל שומר צריך לשבע, כי אין אנו מאמינים לו על השמירה שהיתה כראוי, כי אם על־ידי השבועה בנקיטת חפץ, שהוא התורה, שעל־ידי־זה מקשרין הכל אל פנימיות השכל שיש בכל דבר, שעל־ידי־זה עקר תקון השמירה בשרשה וכנ"ל: