# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/64/16/

וזה שקראה התורה את השומר 'בעל־הבית', כמו שכתוב (שמות כב, ז): "ונקרב בעל־הבית אל האלקים", ופרש רש"י, שהוא השומר שנקרא בעל־הבית. ולכאורה תמוה הלשון, מדוע נקרא השומר 'בעל־הבית', הלא אם מסר לו החפץ לשמרו בחוץ נוהג בו גם־כן כל דיני השומרים, ומדוע יהיה נקרא 'בעל־הבית', גם הלא עקר הבעל־הבית הוא בעל החפץ, ואיך יקרא עתה את השומר 'בעל־הבית' בשביל אותה השעה שנעשה שומר עליו?!

אך בזה רמזה לנו התורה הקדושה טעם כל דיני השומרים שהחמירה עליהם התורה לשמר היטב מאד, כמבאר בדברי רבותינו ז"ל, וכלם צריכים לשבע שבועה דאוריתא בנקיטת חפץ. כי כל זה מחמת שזה השומר חגר מתניו להיות נעשה בעל־הבית על זה החפץ, דהינו לקשר החיצוניות אל הפנימיות, שהוא פנימיות השכל שיש בכל דבר, שהוא שרש הדבר וחיותו שמשם עקר השמירה כנ"ל, ועל־כן נקרא בעל־הבית בודאי, כי הבית של האדם הוא בבחינת פנימיות נגד מקומות שבחוץ, ועקר בנין הבית הוא בשביל שיכנס בו מחוץ לפנים, האדם עם כל חפציו, ועל־כן הבית הוא מקום משמר כי עקר השמירה על־ידי בחינת פנימיות, דהינו על־ידי שמכנסין כל דבר מחוץ לפנים ומקשרין אותו לשרשו שהוא החכמה, שהוא עקר הפנימיות כנ"ל.

ועל־כן צריכין לבנות הבית בחכמה, כמו שכתוב (משלי כד, ג): "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן" וכו', הינו שצריכין לבנות הבית לשם ה', כדי לעסק בו בחכמה האמתית שהיא התורה הקדושה, כי כל אדם צריך לכון בבנין ביתו, שכמו שבגשמיות הוא בונה מחצות הבית, כדי שיהיה לו מקום לכנס בו מחוץ לפנים הוא וכל חפציו, כמו כן ברוחניות יכניס הכל מחוץ לפנים, שיעלה כל הדברים מבחינת חיצוניות, ויקשר אותם אל הפנימיות שהוא החכמה, שהוא שרש הכל, כמו שכתוב (תהלים קד, כד): "כלם בחכמה עשית".

ועל־כן זה השומר שחוגר מתניו לשמר הדבר הוא נקרא בעל־הבית, כי זה עקר בחינת השמירה ששומר הדבר מכל מיני הזקות שבאין מבחוץ, דהינו ממזיקי עלמא שנקראים חיצונים (ספר הלקוטים, ברכה), כי עקר אחיזתם בחוץ בבחינת חיצוניות, וזה השומר צריך לשמר הדבר מהם ולקשרו ולהעלותו אל הפנימיות שהוא בחינת בית, ועל־כן נקרא השומר בעל־הבית. ומחמת שזהו עבודה קשה, כי זה עקר יגיעת ועבודת כל אדם בזה העולם, להעלות ולקשר הכל מבחוץ לפנים על־ידי עבודת התורה והמצות, בפרט שמירת חפצים וממונו של אדם, שהוא בעצמו בחינת עבודת חיצוניות כנ"ל, על־כן השמירה קשה מאד, כי מחמת שעקר אחיזתם בחפצים וממון של האדם, ובפרט כי כשנותנין הדבר לשמר - הוא בודאי במקום ששכיח הזקא וכנ"ל, על־כן קשה על השומר מאד שיצא ידי חובת השמירה שיהיה ראוי להיות נקרא בעל־הבית על החפץ, דהינו שיקשר החפץ מבחוץ לפנים, שזהו בחינת בעל־הבית כנ"ל, על־כן הטילה התורה עליו שבועה בנקיטת חפץ שהוא התורה שעל־ידי־זה מקשרין הכל לשרשו, כנ"ל.

וזהו ונקרב בעל־הבית אל האלקים - 'בעל־הבית' דיקא, כי קריבה זו לשבועה, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (בבא קמא סג:), ועל־כן קוראו כאן בשם בעל־הבית, כי בשביל זה צריך לשבע, מחמת שעקר תקון השמירה הוא בבחינת בעל־הבית - לקשר ולהעלות מבחוץ לפנים שזהו קשה מאד, על־כן אין אנו מאמינים לו כי אם על־ידי השבועה בנקיטת חפץ וכנ"ל. וזהו ונקרב בעל־הבית אל האלקים - כי צריך לקרב ולהעלות הכל אל האלקים, שהוא יתברך בורא הכל בחכמתו והוא שרש הכל וכנ"ל: