# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/64/19/

ועל־כן יעקב אבינו הכרח להיות שומר אצל לבן, ועל־ידי־זה דיקא זכה לזווגו שהיא יראת ה', כמו שכתוב (הושע יב, יג): "ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר". כי יעקב ברח מעשו מחמת שלקח ממנו בחכמתו הבכורה והברכה, כמו שכתוב (בראשית כז, לו): "ויעקבני זה פעמים", ותרגם אונקלוס: 'וחכמני'. כי הבכורה היא בחינת השכל, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם. כי עשו בזה את הבכורה, שהיא השכל, ומכרה בשביל תאות אכילה, כי "לא יחפץ כסיל בתבונה", כי לא האמין שיש בכל דבר פנימיות שהיא עקר חיותו, וצריכין לקשר כל דבר לשרשו שעל־ידי־זה זוכין לחיים נצחיים. והוא לא האמין בזה, ועל־כן אמר (בראשית כה, לב): הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכרה, כי לא בחר בחיים, ואמר, שהוא הולך למות, כי הוא מעלמא דפרודא שהוא סטרא דמותא, ואינו מאמין בחיים אמתיים שיכולין לקשר כל דבר לשרשו, שהוא עקר החיים לנצח, ועל־כן בזה הבכורה שהיא עבודתו של מקום שהיתה בתחלה בבכורות. כי על־ידי הקרבנות מקשרין ומעלין הכל לשרשו, ועל שם זה נקרא 'קרבן', כידוע (ספר הבהיר, אות קט, תקוני זהר קלט:). והוא כפר בזה ואמר שהוא הולך למות, כי לא האמין בחיים נצחיים.

כי יעקב, בחינת כלל ישראל - מאמינים שעקר החיים הוא לעתיד - שנזכה לחיים נצחיים על־ידי התורה והמצוות, שעל־ידי־זה מקשרין הכל לשרשו שהוא עקר החיים לנצח. אבל עשו לא האמין בזה ואמר שהולך למות מיתה עולמית ולמה זה לי בכרה - שהוא בחינת השכל, בחינת עבודת הקרבנות לקשר הכל לשרשו, כי כפר בזה מחמת תאוות לבו "כי לא יחפץ כסיל בתבונה", ועל־כן אמר יעקב (בראשית כח, לא): מכרה כיום את בכרתך לי - כדי שלא ישאר לעשו שום אחיזה בקדשת השכל, ואז זכה יעקב לבכורה שהוא השכל, ואחר־כך לקח ממנו גם הברכה.

ועל־כן חרה לעשו מאד ואמר: הכי קרא שמו יעקב וכו' את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי, כי עשו סבר, שהוא מכר הבכורה ליעקב, שהוא השכל, והוא יקח לעצמו הברכה בגשמיות שהוא כל העשירות ואכילה ושתיה, אבל באמת הכל שיך ליעקב, כי עקר חיות של כל העשירות וכל הדברים שבעולם הוא רק מהשכל והחכמה, ומאחר שיעקב זכה להחכמה שהיא עקר החיות - בודאי מגיע לו ממילא גם הברכות והעשירות וכל טוב בגשמיות, כי הסוס טפל לרוכב (בראשית־רבה סח, ט). ועל־כן באמת אמר יצחק (בראשית כז, לג): גם ברוך יהיה, וכמו שפרש רש"י שם, שהיה יצחק חרד וכו' עד שאמר לו עשו שלקח ממנו הבכורה, אז אמר: אם כן, כדין ברכתי אותו 'גם ברוך יהיה', הינו כי מאחר שכבר לקח ממנו הבכורה, שהיא השכל, בודאי מגיע לו גם כל הברכות בגשמיות, כי הגשמיות טפל ובטל אל הרוחניות שהוא החיות של כל דבר וכנ"ל.

ואז ברח יעקב אל לבן לקח אשה משם ושמר את צאנו בשביל זה, כי יעקב אחר שזכה אל הבכורה והברכה, אבל ראה שעדין הוא מלחמה גדולה לקשר שניהם יחדו תמיד - שיקשר תמיד החיצוניות אל הפנימיות, ועל־כן הלך תחלה לבית שם ועבר ועסק שם בתורה ארבע עשרה שנה, כי עקר ההתקשרות על־ידי התורה, כנ"ל. וכשיצא משם - פגע במקום ההוא שהוא מקום הבית־המקדש, ששם עולין כל הקרבנות, שמעלין כל הדברים שבעולם לשרשן, ושם עקר התקשרות ועלית כל הדברים לשרשן, כידוע.

ועל־כן ראה שם סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה (בראשית כח, יב), הינו שראה שהאדם וכל התלוי בו ונלוה אליו הכל בבחינת סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה, כי כל דבר יש לו שרש למעלה, ואף־על־פי שבכאן הדבר מצב ארצה, כי מלבש בארציות וגשמיות, אבל ראשו מגיע השמימה, כי יש בו חכמה ושכל שהוא בחינת ראש שמגיע עד לשמים למעלה למעלה, וצריכין לקשר הכל לשרשו. ועל־כן הבטח אז על השמירה, כמו שכתוב (כח, טו): והנה אנכי עמך ושמרתיך וכנ"ל, כי שם עקר השמירה כשצריכין לקשר החיצוניות אל הפנימיות, וכנ"ל.

ואז הלך לבית לבן ונעשה שומר דיקא, כי על־ידי השמירה ששמר כראוי בתכלית השלמות - על־ידי־זה תקן בחינת מדת השמירה בשרשה, הינו שזכה לשמר כל חפצי העולם מאחיזת החיצונים, רק לקשר כל החיצוניות אל הפנימיות וכנ"ל. ועל־ידי־זה זכה לזווגו, כמו שכתוב (הושע יב, יג): "ובאשה שמר", כי היא בבחינת שמור כנ"ל, כי שם עקר השמירה כנ"ל: