# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/64/22/

וקרח במחלקתו פגם בכל זה, כי חלק על משה שהוא כלל התורה, ועל־ידי־זה חלק הפנימיות מהחיצוניות. וזה בחינת (במדבר טז, א): ויקח קרח, ותרגם אונקלוס: 'ואתפלג קרח', שחלק והבדיל בין הפנימיות והחיצוניות, כי כפר בעקר (ירושלמי סנהדרין, פרק י, הלכה א), ולא האמין שיכולין לקשר החיצוניות אל הפנימיות על־ידי התורה והמצוות, וכל זה מחמת תאות לבו מחמת גסותו וגאותו שרדף אחרי הכבוד, ומחמת זה הרס הגבול והצמצום והניח דעתו לחקר בטעמי מצוות התורה, ושאל חקירות וקשיות שאסור לחקר בהם, כי הם חקות התורה שאי אפשר להשיג בהם טעם בזה העולם, כי פגם בהצמצום של המחין, שזה היה הוא דיקא צריך לתקן. כי קרח היה לוי, ולוי הוא בחינת צמצום בחינת דין, ובשביל זה גלח משה את כל הלויים על־פי הדבור (במדבר ח, ז), כדי לבטל השערות שהם תקפא דדינא מאד הנאחז בסטרא דלואי (זהר תזריע מח:). כי מחמת פגם העגל היה אחיזה להסטרא־אחרא, ועקר אחיזתם בהשערות שיונקים מבחינת דין וצמצום שהוא בחינת סטרא דלואי. ועל־כן הכרח לגלח כל שערותיהם - כדי לבטל אחיזתם של הסטרא־אחרא, כדי שישארו הלויים רק בבחינת הצמצום הקדוש בלי אחיזת הסטרא־אחרא, שזה הצמצום הוא תקון גדול - כי אי אפשר להשיג השכל האמת בחינת כהן כי אם על־ידי הצמצום הזה. ועל־כן היה קרח צריך להכניע את עצמו מאד לאהרן הכהן ובניו, ואז היה נכלל הצמצום עם השכל בבחינת 'ח"ן' הנ"ל בהתורה הנ"ל, שעל־ידי־זה נתתקן הכל.

אבל קרח מחמת תאות הכבוד - פגם בכל זה וחלק על משה ואהרן, ורצה להיות כהן ופגם בהצמצום, כי רצה להשיג השכל בלי צמצום, ועל־ידי־זה הרס שכלו לגמרי ויצא לחוץ וחלק על כל התורה, וחלק הפנימיות מהחיצוניות, מאחר שלא האמין בהתורה וכנ"ל. על־כן היה ענשו שפצתה הארץ את פיה ובלעה אותם חיים שאולה. כי כך ראוי לו, כי הראו לו מה שפגם שרצה לחלק החיצוניות מהפנימיות ואז בחייו קרוי מת, בבחינת רשעים בחייהם קרויים מתים (ברכות יח:). ומאחר שקרח הוא הראשון שחלק כל־כך על משה וחלק כל־כך החיצוניות מהפנימיות, על־כן תכף ומיד חטפה אותו הארץ ובלעה אותו בחייו למטה למקום הראוי לו לבחינת תכלית החיצוניות שהוא בתחתיות הארץ בשאול תחתיות.

כי שמים וארץ הם בחינת פנימיות וחיצוניות ועל־כן האדם הולך בקומה זקופה בין השמים ובין הארץ, כי הוא סלם מצב ארצה - בבחינת חיצוניות, כי מלבש בגוף, אבל ראשו מגיע השמימה - שהוא השכל, שהוא בחינת עליונות הדבר בחינת פנימיות. כי האדם צריך לקשר הכל לשרשו ואזי הוא חי לעולם. אבל קרח שחלק כל־כך והפריד בין הפנימיות והחיצוניות, בין שמים לארץ, על־כן פצתה הארץ את פיה ובלעה אותו בחיים מיד כי שם מקומו, כי שם הוא תכלית הגשמיות והחיצוניות: