# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/64/5/

ועקר כונת הספירה בפשיטות הוא - שצריכין לדעת שימי האדם מנויים וספורים במספר ובמנין כל יום ויום, והאדם יצטרך לתן דין וחשבון מכל יום ויום, כי אין שום יום הולך לבטלה, חס ושלום. ואפלו שעה ורגע אחת אינו הולך לבטלה חס ושלום, בבחינת "שבע שבתות תמימת תהיינה" (שם פסוק טו), שהשבע שבתות שהם ימי הספירה צריכין להיות תמימות ושלמות בעבודת ה', ולא ילך מהם רגע לאבוד, חס ושלום. כי שבע שבתות מרמזין על כל ימי חיי האדם שכלולים בשבעה ימי השבוע. כי כל ימי עולם כלולים בשבעה ימי השבוע שהם שבעת ימי בראשית, כי אין נמצא יום בעולם חוץ משבעת ימי השבוע, שהם חוזרים חלילה כל ימי עולם. על־כן כל ימי חיי האדם כלולים בשבעת ימים שהם בחינת שבעת ימי השבוע, וכל יום כלול מכל השבעה ימים, על־כן הם בחינת שבע שבתות שהם ארבעים ותשעה ימי הספירה, שהמצוה לספר כל יום ויום כדי לידע ולזכר את ימי חיי הבלו שכל הימים אשר הוא חי על פני האדמה הם מנויים וספורים במספר ובמנין, כמו שכתוב (איוב טז, כב; ז, א): "כי שנות מספר יאתיו אם כימי שכיר ימיו", וכתיב (קהלת ו, יב): "מספר ימי חיי הבלו", וכתיב (תהלים צ, יב): "למנות ימינו כן הודע" וכו'.

ועל־כן אסור להאדם לדחות את עצמו מיום ליום, רק לידע היטב שזה היום לא יהיה לו עוד כל ימי חייו, כי יום האחר הוא ענין אחר לגמרי, והלואי שיפרע בזמנו שיזכה למחר לצאת ידי חובתו מה שצריך לפרע להשם־יתברך חובת הזמן של יום מחר בעצמו. אבל על כל פנים חלילה להטעות את עצמו לדחות מיום ליום, וכמו שכתב אדמו"ר ז"ל על פסוק (תהלים צה, ז): "היום אם בקלו תשמעו", שעקר העבודה מי שרוצה לשמע בקולו יתברך ולדבקה בו העקר הוא שידע שהעקר הוא היום, 'היום' דיקא וכו', כמבאר שם (סימן ערב):

וזה בחינת מצות ספירת העמר שהוא התחלה והכנה לקבלת התורה, להורות, שאי אפשר לקבל את התורה כי אם כשיודעין שהעקר הוא היום הזה שהאדם עומד בו ולא לדחות מיום ליום, כי כל ימי האדם מנויים וספורים וכנ"ל. שזהו בחינת "היום - אם בקלו תשמעו", הינו אם תרצו לשמע בקולו ולקבל את התורה, אי אפשר לכם לקבל כי אם על־ידי בחינת היום, לידע, שהעקר הוא היום הזה דיקא, כמו שכתוב (דברים כו, טז): "היום הזה אנכי מצוך לעשות" - 'היום הזה' דיקא. וכתיב (שם ו, ו): "אשר אנכי מצוך היום", וכן הרבה 'היום' דיקא כנ"ל. כי על־ידי שמונין וסופרים שבע שבתות קדם קבלת התורה שהם בחינת כלל ימי האדם כנ"ל, על־ידי־זה יוצאין מטמאה לטהרה וממשיכין האמת והקדשה על עצמו, שידע תמיד בכל יום ויום שעקר הוא היום הזה דיקא כנ"ל, שזהו עקר בחינת קבלת התורה שכלולה מכל הימים והמדות, כמו שכתוב (תהלים לט, ח): "ומדת ימי מה היא", כמו שמבאר בהתורה 'וביום הבכורים' (סימן נו).

כי קדם קבלת התורה בעת שאנו צריכין לטהר עצמנו מטמאת מצרים - אנו צריכין לספר הימים בפה מלא, כדי לזכר זאת היטב שימי האדם מנויים וספורים. כי מחמת זהמת מצרים יכולים הסטרא־אחרא והקלפות לבלבל את המח, חס ושלום, שיטעה את עצמו כאלו אין היום מסגל לעבודת הבורא יתברך וירצה לדחות מיום ליום, על־כן צריכין לספר הימים בפה מלא, כי הדבור יש לו כח גדול להזכיר את האדם אפלו בעת שאינו נקי מזהמתו, כמו שכתוב (ירמיה לא, יט): "מדי דברי בו זכור אזכרנו" וכו', כמו שכתוב (בסימן ע"ח).

אבל על־ידי שספרנו ארבעים ותשעה ימי הספירה וזכינו לצאת מזהמת מצרים ולקבל את התורה בשבועות, אזי אין צריכין עוד אחר־כך לספר הימים בפה מלא בכל יום בשאר ימות השנה, כי ממילא זוכין לזכר זאת בכל יום על־ידי שכבר משכנו עלינו הקדשה על־ידי מצות ספירה וקבלת התורה וכנ"ל, כי זה עקר הקדשה - לזכר בכל יום ויום שזה היום מנוי וספור וצריכין לצאת בו חובת היום, בזה היום דיקא, כנ"ל: