# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/64/6/

ועל־כן סופרין הימים לעמר, כי העמר הוא בחינת תקון והמתקת כל הצמצומים והגדרים של המחין - כדי לקבל המחין בהדרגה ובמדה, ושלא לתן יניקה חס ושלום להסטרא־אחרא יותר מדאי מהצמצומים והמדות כדי שלא יהפכו האמת וכנ"ל. ועל־כן סופרין הימים לעמר, כי באמת כל יום ויום יש בו חכמה ושכל מיחד, שזה עקר אור יום שהוא אור השמש שהוא השכל, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, וכן מבאר בהמעשה של יום השלישי (ספורי מעשיות, מעשה מז' בעטלירש), שכל יום ויום בא עם שירים וחידות וכו', שכלולים בהם כל החכמות שבעולם, עין שם היטב ותבין שכל החכמות שבעולם כלולים בהימים, כי אור יום הוא השכל. וזהו "כי יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מהחשך" (קהלת ב, יג). אבל בכל יום יש חשך שקדם לאור, כי הלילה קודם אל היום בסדר הבריאה, כמו שכתוב (בראשית ה, א): "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד".

ובשרשו בקדשה הוא תקון גדול מה שהחשך קדם לאור, כי החשך הוא בחינת העדר הדעת בחינת צמצום המחין, שזהו בחינת לבנה ששליטתה בלילה שהיא בחינת מלכות וכנ"ל, שעקר תקון וקבלת המחין על־ידה דיקא וכנ"ל. אבל מחמת פגם מעשי בני אדם, שהם בחינת פגם מעוט הלבנה, על־ידי־זה נמשך להסטרא־אחרא יניקה חס ושלום משם מבחינת צמצום הנ"ל, כי משם עקר יניקתם כנ"ל, ומשם עקר אחיזת מלכות הרשעה שהוא זהמת מצרים, כי עקר יניקתם מפגם מלכות דקדשה שהוא בחינת פגם הצמצום הנ"ל, שהוא בחינת מעוט הלבנה כנ"ל, ומשם נמשכין כל הפגמים שבעולם ואזי מתגבר חס ושלום, חשך ממש שרוצה להחשיך אור היום לגמרי, הינו שרוצה לבלבל את הדעת ולהחשיך את אור האמת שהוא אור השכל והחכמה האמתית המאיר בכל יום ויום שהוא עקר אור יום, ומזה נמשכין כל הבלבולים והמניעות והעכובים שבכל יום ויום, שמזה נמשכין כל הטעיות הנ"ל שהאדם רוצה לדחות זה היום, עד שעל־פי הרב נדמה לו כאלו אין זה היום נמנה ונספר כלל בימי חייו, כאלו היום הזה אי אפשר לעבד את השם־יתברך.

ובאמת בודאי כפי השתטחות והתפשטות הסטרא־אחרא והקלפה שבכל יום ויום בודאי קשה מאד לעסק בעבודת ה', בפרט בתפלה ששם באים כל הבלבולים שבעולם (כמו שכתוב בתורה 'מישרא' סימן ל, עין שם). אבל צריכין לידע, שאף־על־פי־כן זה היום הוא יום ועולה בחשבון, ובודאי יש בו טוב, רק שהחשך מכסה עליו כי הקלפה קודמת לפרי, וצריכין להתגבר ולהשתדל לשבר הקלפה, שהם כלל כל המניעות והבלבולים והטעיות והדחיות, ולידע ולהאמין שדיקא ביום הזה יכול להתקרב להשם־יתברך לפי בחינתו, ואם תדרשנו ימצא לך ותזכה למצא הטוב שבזה היום דיקא, כי לית יום דלית בה טוב, כמו שאיתא בזהר הקדוש (נשא קכג.) המובא בסימן פ"ד, וזה לשונו: תא חזי כל שית ימי בראשית וכו', ולא תשכח יום דלית בה טוב וכו', וכל יומא אית לה גדר מלבר דלא יעול כל בר נש לההוא טוב, כגון חשך דכסיא לנהורא וכו'.

על־כן צריכים לידע שמה שנדמה להאדם כאלו היום אי אפשר לו להתפלל בכונה וללמד ולעסק בעבודת ה' - זה נמשך רק מהחשך שקדם לאור שנמשך מפגם הצמצום הנ"ל, שמשם נמשך הגדר מלבר שיש על הטוב שבכל יום, כמבאר בזהר הנ"ל, ומשם באים כל הטעיות והדחיות של כל אדם שבכל יום, שנדמה לו כאלו היום הזה אינו כלום, כאלו אינו מימי חייו, כאלו היום אי אפשר להתקרב להשם־יתברך כלל, כאשר נמצא זה ברב בני אדם שאינם מפקחים על דרכיהם היטב, בפרט כשיש לו איזה סבה ומארע לטוב, או להפך חס ושלום, שאז היום מתבלבל אצלו לגמרי, עד שרב ימיהם כלים בזה להבל ולריק, רחמנא לצלן, כגון ביום זה הוא יריד ויומא דשוקא, וביום זה צריך לחשב חשבונותיו, ובזה היום יוצא לדרך, ובאלו הימים הוא בדרך נע ונד ומטלטל, ובזה היום בא מן הדרך וצריך להרים המשאוי מעל העגלה ולסדר הסחורה ולחלקה כראוי וכו', וביום זה מזדמן לו איזה מריבה וקטטה עם אחד, וביום זה נקרא על איזה סעדה, וכיוצא בזה בטולים ובלבולים שונים בכל יום ויום, עד שכמעט בכל יום נמצא בו בטול ובלבול גדול. ואפלו בשאר הימים שאין בו מארעות כאלה - נדמה לו גם־כן על־פי הרב בכל יום כאלו היום הזה אינו כלום וכנ"ל.

וכל זה נמשך מהגדר מלבר דאית על כל יום וכנ"ל, שנמשך מהחשך שקדם לאור, דהינו מבחינת פגם הצמצום הנ"ל שהוא בחינת תקון מעוט הלבנה כנ"ל. על־כן סופרים הימים לעמר דיקא, כי העמר הוא בחינת המתקת הצמצום הנ"ל בחינת תקון מעוט הלבנה, שעל־ידי־זה נתבטל יניקת החשך והסטרא־אחרא, שהוא בחינת הגדר שיש על כל יום ויום, שעל־ידי־זה זוכין לידע האמת - שבכל יום ויום יש בו טוב וצריכין להשתדל להתקרב בזה היום דיקא להשם־יתברך כפי אותו היום, כי כל הימים מנויים וספורים, שזהו בחינת מצות ספירת העמר, וכנ"ל: