# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/64/8/

וזה בחינת כלל הכונות של ספירה, עין שם היטב בסוף פרק ו' (בפרי־עץ־חיים, ספירת העמר), שם מסדר הכונות היטב בפרטיות בכל לילה ולילה ותראה גדל השנויים שבכל יום ויום. והכלל, שבכל השבע שבועות שהם ארבעים ותשעה ימי הספירה אנו מקבלים בכל יום ויום מח מיחד, כי עתה אנו מקבלין המחין בהדרגה ובמדה בכל יום ויום. אבל אין מקבלים אותם כסדר רק כמו שקבלנו אותם בליל ראשון של פסח שלא כסדר, רק שאז קבלנו כלם בחפזון ברגע אחת אבל עכשו מקבלין אותם בהדרגה ובמדה בכל ימי הספירה אבל שלא כסדר, כי מקבלין מחין דגדלות קדם מחין דקטנות, עין שם השנויים הנפלאים, כגון ביום ראשון של שבוע ראשון מקבלין גדלות א' דאבא, וביום שני גדלות א' דאמא, וביום שלישי קטנות ב' דאבא ואמא, וביום רביעי גדלות שני דאמא, וביום חמשי קטנות א' דאבא ואמא, וביום ששי רשימו דגדלות ב' דאבא, וביום שביעי עצמות דגדלות ב' דאבא, ובזה נשלם שבוע ראשון. והכל נכנס בבחינת מח החכמה שהוא כלל שבוע הראשונה. ואחר־כך בשבוע שני מקבלין כל אלו המחין ונמשכין למח הבינה וכו'.

וכל אלו הבחינות הם בכל אדם ובכל זמן, כי אף־על־פי שאין יודעין באור הכונות לעמקן, אבל אף־על־פי־כן זה אנו יודעים ומאמינים, שכל אלו הבחינות נעשין ונמשכין בכל דור ודור בכל שנה ושנה בכל אדם ואדם לפי בחינתו. כי כלל כל המחין והחכמה והשכל הוא לדעת ולהכיר את הבורא יתברך, שזה עקר הדעת עקר קבלת התורה, כמו שכתוב (דברים ד, לט): "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים" וכו', כי על־ידי כל מצוה ומצוה ועל־ידי כל דבור ודבור מעסק התורה - זוכין להמשיך על עצמו דעת ושכל להתקרב אליו יתברך ולהכיר אותו יתברך שזה עקר התכלית.

וזה כלל כל כונות האר"י ז"ל, שרבם ככלם הם להמשיך מחין, הינו שכונת כל המצות הוא להמשיך מחין ודעת על כל אדם שיזכה להכיר את הבורא יתברך, בעלמא דין ובעלמא דאתי כפי בחינתו, ועל־ידי כל מצוה ומצוה נמשך מח ושכל מיחד לדעת ולהכיר אותו יתברך בבחינה זאת, כי לתבונתו אין מספר, וכפי היחוד שגורמים למעלה כן נמשך על האדם שפע הדעת שיזכה להכיר אותו יתברך.

ובימי הספירה שאז צריכין לצאת מטמאת מצרים שנתאחזה בהם מאד על־כן צריכין לקבל המחין שלא כסדר, כמבאר בכונות (פרי־עץ־חיים שם פרק א). וכנגד כל מח שצריכין לקבל בכל יום ויום בפרטיות, כמו כן יש כנגדו קלפה הקודמת לפרי, שהוא בחינת הגדר מלבר דאית על כל יום ויום, כנ"ל. וכפי השנויים הגדולים שבין המחין - כמו כן יש שנויים רבים בהגדרים והמחצות שיש על כל יום ויום, כי "את זה לעמת זה עשה אלקים".

ומזה תבין מאליך, שמשם נמשכין כל מיני הדחיות והבלבולים שבאין על האדם בכל יום, עד שנדמה כאלו זה היום אינו יום מימי חייו, כי בזה היום יש בו סבה זאת ועכוב זה ובלבול וכו' וכו', כי הכל נמשך משנויים הגדולים שיש בין הימים, כי יכול להיות שאף־על־פי שבימים הקודמים התפלל קצת והיה לו איזה ניחא קצת, אבל עכשו קשה ביותר כי יכול להיות שהימים הראשונים היו בבחינת מחין דגדלות אצלו, ששם אין אחיזת החיצונים, שהם המניעות כל־כך, אבל עכשו צריך לקבל בחינת מחין דקטנות, ולפעמים הוא בחינת קטנות א' שהוא קטנות יותר, וגם יש קטנות דקטנות ששם הסטרא־אחרא נאחזת ביותר, ועל־כן נדמה לו שקשה לעמד כנגד המניעות שבזה היום, אבל באמת צריך להאמין שבודאי גם בזה היום יש בו טוב, רק שצריכין לשבר הגדר כפי אותו היום כדי לזכות להטוב שבזה היום דיקא, וכנ"ל.

כי אף־על־פי שבכלל ישראל אין מקבלין המחין שלא כסדר כי אם בפסח, ואחר־כך בימי הספירה, אבל תמיד מקבלין כסדר, אך כבר מבאר, שמה שמכרחין אז לקבל שלא כסדר הוא מחמת גדל אחיזת הסטרא־אחרא שהיא זהמת מצרים, שמחמת זה ההכרח לקבל המחין שלא כסדר כנ"ל. ועל־כן כשהאדם אינו נקי מעונותיו וצריך לשוב בתשובה, אזי הוא גם־כן בבחינת יציאת מצרים, ואזי הוא צריך גם בשאר ימות השנה לקבל המחין שלא כסדר כפי בחינת יציאתו ממצרים, דהינו מזהמת עונותיו, וכמו כן באים עליו שנויים לאין מספר, עד שבכל פעם נדמה לו שעתה אי אפשר בשום אפן לעבד את השם־יתברך, וכל זה בא משנוי המחין הבאין בכל יום שכמו כן הם התפשטות הגדרים והמחצות שעל כל יום ויום, כנ"ל.

ועל־כן צריכין לחזק את עצמו בכל יום ויום כפי אותו היום, ואם לפעמים משתטחים כנגדו מאד מאד עד שאי אפשר לו בשום אפן להתפלל כראוי, אף־על־פי־כן צריך לידע ולהאמין שגם היום הזה הוא יום, והוא מנוי וספור בימי חייו, ואם אי אפשר להתפלל כראוי בשום אפן בזה היום - ישתדל לעשות בו עבודה אחרת, כגון ללמד יותר או לעסק במצות וגמילות חסד או לומר שאר תחנות ובקשות ושיחה בינו לבין קונו וכיוצא, כי השם־יתברך רצה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. וברוך ה' יש לנו במה להחיות את עצמנו בכל יום ויום בכמה מיני למודי התורה הקדושה ובכמה וכמה מיני מצות וכו', והעקר שישתדל שלא יטעה חס ושלום, שהיום הזה בטל והולך, כי צריך לחשב בכל יום שאין לו כי אם אותו היום לבד, בחינת היום אם בקלו תשמעו וכנ"ל (באות ה):