# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/64/9/

ואחר שסופרים ארבעים ותשעה ימי הספירה - זוכין לשבועות, שאז הוא עקר קבלת התורה, ואז זוכין לקבל בחינת כתר, כמובא בכונות, ואיתא בדברי אדמו"ר ז"ל (סימן ו), שכתר הוא לשון המתנה, כמו שכתוב (איוב לו, ב): "כתר לי זעיר", ואז הוא תכלית התקון של בחינת הצמצומים בכל הבחינות, כי בשבע שבועות שסופרין מקדם, אז מתקנים את הצמצום של המחין שלא יצא המח חוץ לגבול הקדשה, שלא יחשב מחשבות רעות בתאות והרהורים וחכמות חיצוניות וחכמות של הבל, וכל מיני מחשבות שהוא חוץ לגבול הקדשה, שכלם נמשכין מבחינת זהמת מצרים שיונקין מפגם הצמצום דקדשה, שהוא בחינת מלכות דקדשה כי הם מבחינת מלכות הרשעה, שכל זה אנו עוסקין לתקן בכל ימי הספירה, כנ"ל. וכפי התקון - כן נמשך עלינו הארת המחין דקדשה, עד שבשבועות ביום החמשים אז מקבלין המחין בשלמות, ונמשך עלינו הקדשה משער החמשים ואז הוא עקר קבלת התורה, אז נתתקן צמצום המחין בבחינה עליונה.

הינו כי גם כשנשמרים מפגם הצמצום הנ"ל שלא להרהר במחשבות חוץ כנ"ל, וזוכין למחין דקדשה - עדין צריכין לזהר ולהשמר מאד גם בקדשה - שלא יצא חוץ לגבול שיש לו, שזהו בחינת האזהרה שהזהיר מאד קדם קבלת התורה: "פן יהרסו לעלות אל ה'" (שמות יט, כא). נמצא, שצריכין לתקן המחין בשתי בחינות, שהם בחינת שני מיני צמצומים, הינו צמצום אחד בעת שרוצין לקבל המחין - שצריכין לתקן הצמצום שלא יצא המח מגבול הקדשה ולחוץ, שלא יחשב מחשבות חוץ וכו' כנ"ל וזה מתקנין בארבעים ותשעה ימי הספירה כנ"ל. ואחר־כך גם כשמקבלין המחין - צריכין לתקן הצמצום השני שגם בקדשה לא יצא חוץ לגבול, בחינת (חגיגה יג.): 'במפלא ממך אל תדרש' וכו', שזהו בחינת האזהרה: "פן יהרסו לעלות אל ה'" וכו', וזה צריכין לתקן בשבועות על־ידי בחינת כתר, כי 'כתר' לשון המתנה כנ"ל, הינו שאסור להרס לעלות אל ה', וכמובא בדברי אדמו"ר ז"ל מזה בכמה מקומות (סימן עב, סימן ה' תנינא):