# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/65/12/

וזה בחינת אכילת מצה שנצטוו תכף ביציאתן ממצרים, כי מצה בחינת מן כנ"ל, בחינת מאכל זך הנ"ל. ועל־כן אחר פסח אוכלים חמץ, כי מצה היא אסותא, כמו שאיתא בזהר הקדוש (תצוה קפג:), כי אכילת מצה מתקן מעיו של אדם, שאפלו כשאוכל אחר־כך חמץ - גם כן יכול לברר המאכל שלא יעלו המותרות אל המח וכנ"ל, ועל־כן אחר קריעת־ים־סוף שהוא בשביעי של פסח התר החמץ, כי בקריעת־ים־סוף זכו לאמונת חכמים בשלמות, כמו שכתוב (שמות יד, לא): "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". כי אף־על־פי שגם מקדם האמינו, כמו שכתוב (שם ד, לא): "ויאמן העם" וכו'. אף־על־פי־כן אחר־כך חזרו ונפלו מהאמונה קצת, כמו שאיתא בזהר הקדוש (בשלח נג:). ובשעת קריעת־ים־סוף חזרו והאמינו בשלמות בה' ובמשה עבדו, שהוא בחינת אמונת חכמים, על־כן אחר־כך יכולים לאכל חמץ, כי על־ידי אמונת חכמים נצולין ממותרות כנ"ל, הינו שאפלו כשאוכלים חמץ - יכולים לברר המאכל שלא יעלו העשנים סרוחים אל המח וכו' וכנ"ל: