# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/65/13/

ועל־כן ירד המן בימי הספירה שאז מכינים עצמם לקבלת התורה, כי עקר קבלת התורה על־ידי בחינת אכילת מן שהוא נבלע באיברים ואין בו מותרות כנ"ל, ועל־כן מתפללין בימי הספירה על ברכת הפרנסה, כמו שכתוב (תהלים סז, ז): ארץ נתנה יבולה יברכנו אלקים וכו'. כי עקר ברכת האכילה הוא - כשזוכין שיהיו המאכלים מבררים, שלא יעלו, חס ושלום, העשנים סרוחים אל המח, שמשם בא בחינת רעבון מחמת שאין המאכל משביע כראוי את הנפש, כי כשהמאכל מברר ואין עולה שום פסלת אל המח כי אם זכות וצחות רוחניות המאכל שעולה אל המח אחר כמה ברורים, אז המח מקבל חיות על־ידי המאכל, ואז נשפע מהמח חיות ושפע לכל האיברים שהוא בחינת שביעה. אבל להפך, חס ושלום, כשהמאכל אינו מברר, והעשנים סרוחים עולים אל המח - אז המח מבלבל ואין לו חיות כראוי, ואינו יכול להשפיע חיות ושביעה לכל האיברים.

וזה בחינת כל הברכות בענין האכילה והשביעה הנאמר בפרשת 'בחקתי' וכיוצא, כמו שכתוב (ויקרא כו, ג): אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם - דהינו שתהיו עמלים בתורה. ולדעת מדרש חכמים כמו שמפרש בפרוש רש"י שם, הינו בחינת אמונת חכמים. וזהו בחינת ועשיתם אתם. וכמובא במדרש רבה המובא לעיל (באות יא), שיהיה נחשב כאלו עשאו לדברי תורה כנ"ל, ואז ואכלתם לשבע - כי אז אינו נדון במותרות, שזה עקר השביעה והברכה במעים וכנ"ל. וזהו ונתתי שלום בארץ - כי על־ידי שעושין תשובה שלמה על פגם אמונת חכמים, על־ידי־זה נתרבין ספרים הרבה בהתורה, שעל־ידי־זה נכללת התורה בבחינת חכמה עלאה שכל הכולל וכו', על־ידי־זה נתרבה השלום בבחינת (זהר נשא קכח.): 'בחביבותא תליא' (באהבה תלוי הדבר), כי נכללין כל הנפשות בנפש החכם הכולל בבחינת קדשי קדשים וכו' כנ"ל: