# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/65/14/

וזה יהי ממון חברך חביב עליך כשלך והתקן עצמך ללמד תורה שאינה ירשה לך וכל מעשיך יהיו לשם שמים (אבות ב, יב); 'יהי ממון חברך חביב עליך כשלך' - זה בחינת אהבה וכלליות הנפשות כנ"ל - שיאהב כל אחד את חברו כנפשו, לקים בשלמות מצות "ואהבת לרעך כמוך" - שהוא כלל גדול בתורה כנ"ל. ועקר האזהרה של אהבת החברים הוא ביותר בענין הממון, כי שם עקר הקנאה והשנאה כידוע לכל, ועל־כן מצות עשה ואהבת לרעך כמוך נסמך אחרי האזהרות שהזהיר בכמה לאוין לבלי לגע בממון חברו, רק אדרבא! לזהר לסיעו ולחיותו, כמו שכתוב שם בפרשת 'קדושים' (ויקרא יט, יא־יח): "לא תגנבו ולא תכחשו וכו' לא תעשק ולא תגזל וכו' לא תקם ולא תטר" וכו', הינו לגמל חסד עם חברו ולעבר על מדותיו נגדו, שאף־על־פי שחברו לא השאיל לו - יעבר על מדותיו וישאיל לו בלי הטחת דברים, שלא יאמר לו: 'איני כמותך' וכו'. ואחר־כך מסים על כל זה "ואהבת לרעך כמוך", כי עקר קיום האהבה בין ישראל הוא כשאין מקפידין ואין מקנאין זה על זה בממונם. וזהו בחינת קשר וחבור המשנה הנ"ל יהי ממון חברך חביב עליך כשלך - זה בחינת אהבה וכלליות הנפשות כנ"ל שעל־ידי־זה הם נכללין בחכמה עלאה שהוא שכל הכולל שזה עקר שלמות התורה, כנ"ל.

וזה והתקן עצמך ללמד תורה שאינה ירשה לך - וקשה לכאורה, הלא מבאר בפסוק שהתורה ירשה לנו, כמו שכתוב (דברים לג, ד): "תורה צוה לנו משה מורשה" וכו'? אך על־פי הנ"ל מתרץ היטב, כי עקר שלמות התורה הוא כשהתורה נכללת בשרשה, בבחינת שכל הכולל, קדשי קדשים, בבחינת "לוחות האבן" כנ"ל, וזה תלוי באהבה בין ישראל, כנ"ל. וזהו "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" - 'קהלת יעקב' דיקא, דהינו כשישראל נקהלין ונקבצין יחד באהבה ואחדות ביניהם שאז הם נכללין בשרש התורה כנ"ל, אז התורה ירשה לנו, כי אז דיקא יכולין להמשיך על עצמו קדשת התורה וכנ"ל, וכמו שמבאר שם בפרשה (פסוק ה): "ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם" יחד וכו'. ופרש רש"י שם: "בהתאספם יחד באגדה אחת ושלום ביניהם" וכו'. אבל כשאין שלום חס ושלום ויש מחלקת, אזי כפי המחלקת - כן הוא בחינת שכחת והסתלקות התורה, חס ושלום.

ועתה מחבר היטב יהי ממון חברך חביב עליך כשלך - דהינו אהבה וכלליות נפשות ישראל יחד, על־ידי־זה דיקא והתקן עצמך ללמד תורה - כי על־ידי־זה עקר התקון של הנפש ללמד תורה, כי על־ידי־זה יכולין לכלל בשכל הכולל וכו', שזה עקר התקון להמשיך על עצמו, קדשת התורה, כי שם שרש התורה וכו' כנ"ל. וזהו שאינה ירשה לך - 'לך' דיקא, הינו לך בעצמך, כשאתה חולק עצמך, חס ושלום, מהנפשות הנכללים בשכל הכולל, אזי אין התורה ירשה לך בודאי, כי התורה ירשה רק לקהלת יעקב בהתאספם יחד באהבה ושלום כנ"ל, ולא לך לבדך כשאתה חולק עצמך על־ידי קנאה ושנאה שבאה על־ידי הממון, כנ"ל.

וזהו שסים: וכל מעשיך יהיו לשם שמים - 'שמים' זה בחינת שכל הכולל הנ"ל שגבה מאד, בחינת (ישעיה נה, ט): "כי גבהו שמים מארץ" וכו', הינו שכל מה שאתה עושה יהיה שתזכה להכלל בשכל הכולל הנ"ל, שהוא בחינת קדשי קדשים, בחינת שרש התורה, ששם נמתק ונתתקן הכל, כמו שמבאר שם בהתורה.

וזה (אבות ד, יד): שחבריך יקימוה בידך ואל בינתך אל תשען - כי עקר קיום התורה הוא על־ידי־זה שעל־ידי־זה נכללין יחד וכו' כנ"ל, וכמו שהזהיר האר"י ז"ל מאד על אהבת החברים (שער הגלגולים, הקדמה לח). ואל בינתך אל תשען. כי "טובים השנים מן האחד שאם יפלו האחד יקים את חברו" וכו' (קהלת ד, ט־י), שזה נאמר לענין קיום התורה, כמו שפרש רש"י שם, כי אינה ירשה לך בעצמך כי אם על־ידי הכלליות והשלום, כנ"ל: