# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/65/16/

וזה בחינת כל האמנין שומרי שכר הן (חשן־משפט, סימן שו, סעיף א), כי צריכין להאמין שכל חכמת האמנות של כל האמנין שבעולם - כלם נמשכין בשרשן מחכמת התורה, כי התורה היתה כלי אמנותו של יוצר בראשית, כמו שכתוב (משלי ח, ל): "ואהיה אצלו אמון" - 'אל תקרי אמון אלא אמן', כמבאר בדברי רבותינו ז"ל בכמה מקומות (זהר תרומה קסא.), ובפרט במדרש־רבה פרשת בראשית (א, א). אבל השם־יתברך ברא את העולם בכונה שיהיה העולם דיקא מחסר תקון ושהאדם דיקא יתקן הכל, כמו שכתוב (בראשית ב, ג): "אשר ברא אלקים לעשות", דהינו שהשם־יתברך ברא את כל העולם ומלאו לעשות, שהאדם יעשה בכל דבר מלאכות ואמנות הרבה, שעל־ידי־זה דיקא יהיה כל תקון הבריאה. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל במדרש (בראשית־רבה יא, ו): 'החטים צריכים לטחן, התרמסין צריכין תקון' וכו'. וכמו שרואין בחוש, שאין שום דבר שברא השם־יתברך שנוכל להשתמש בו לצרכינו בלי שיעשה בו האדם כמה עשיות ומלאכות ותקונים, כגון החטים אי אפשר לאכל כי אם על־ידי טחינה ורקידה ואפיה, ולכל זה צריכין כמה אמנות ומלאכות בכמה תחבולות שונות. וכן במלבושים שאי אפשר ללבש הפשתן והצמר כי אם על־ידי כמה וכמה מלאכות ואמנות שונות, וכן בכל דבר שבעולם. ובכל פעם בכל דור ודור נתחדשים כמה וכמה חכמות ותחבולות בענין האמנות וכלי האמנות למהר להוציא כלי למעשהו [שהוא מה שעושין תחבולות הרבה שקורין 'משינין' (מכונות)].

וכל אלו האמנות והתחבולות וכליהם שיש בהם חכמה גדולה - כלם נמשכין מחכמות התורה, וכל חיותם וקיומם הוא על־ידי אמונת חכמים, כי החכמים האמתיים שבכל דור ודור מתיגעים וטורחים בכל פעם להשלים את התורה, לחדש בה חדושים אמתיים ולהרבות ספרים אין קץ בהתורה, שעל־ידי־זה עקר שלמות התורה, כמבאר בהתורה הנ"ל, שזהו בחינת (קהלת יב, ט): "ואזן וחקר ותקן משלים הרבה" - שעשה אזנים לתורה וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שיר־השירים־רבה א, ח), שקשר חבל בחבל ונימא בנימא וכו'. וכן הביא שם במדרש עוד כמה משלים לזה, שאי אפשר להבין מהתורה כי אם על־ידי החכמים האמתים הדורשים את התורה ומחדשים בה חדושים אמתיים ומרבים ספרים קדושים בתורה. והעקר הם החכמים הצדיקים הקדושים שיודעים כל דרכי התורה בשרשה עד שמוצאים ומגלים עצות עמקות ודרכים ישרים ומשפטי אמת וכו' באפן שיוכל כל אחד מכל מקום שהוא להחיות את נפשו העיפה שנתרחקה כמו שנתרחקה, להנטותו לתחיה, לעוררו ולחזקו ולסעדו ולמצא לו פתח תקוה תמיד, שגם הוא ישוב ויתקרב להשם־יתברך שזה העקר, כי 'לא המדרש הוא העקר אלא המעשה'.

נמצא, שהצדיקים החכמים האמתיים עושים כמה אמניות ומלאכות נוראות בהתורה, ומשם נמשך הכח והחיות לכל בעלי אמנות ומלאכות בגשמיות, שכל חכמות האמנות ותחבולות שלהם - הכל נמשך מאמנות החכמים האמתיים שמחדשים בתורה, כנ"ל וכמו שאיתא בתקונים (תקון כו, מו.) לענין בעלי הפוסקים: 'דקא פסקין מניה כמה הלכות' וכו', כי התורה שנתן לנו מן השמים אין לה שלמות כי אם על־ידי החכמים האמתיים שמשלימין אותה על־ידי ספריהם הקדושים כנ"ל, ועל־כן כל הבריאה שברא השם־יתברך על־ידי התורה שנתן משמים הוא גם כן מחסר תקון כנ"ל, והחכמים הקדושים על־ידי החדושים האמתיים שלהם שעל־ידי־זה משלימין את התורה כנ"ל, משם נמשך כח לכל בעלי אמנות ומלאכות שיתקנו את כל פרטי הבריאה בכמה אמנות ותחבולות, כנ"ל.

כי זה ידוע, שכל החיות שבעולם בכלל ובפרט הכל נמשך רק מהתורה, כמו שכתוב (בראשית א, א): בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ - 'בראשית דא אוריתא', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תקוני זהר, תקון כה, ע.). וכלליות הבריאה כמו שנבראה חיותה מהתורה כמו שנתנה מהשמים. ותקון הבריאה שמתקנים אותה על־ידי כמה מלאכות ותחבולות שונות, נמשך מהחכמים האמתיים, שלהם נתנה התורה לדרשה ולחדש בה וכו' שזה עקר תקון ושלמות התורה, כי בלא החכמים האמתיים אין יודעין מהתורה שום דבר. ומשם, מחכמת האמת של החכמים שעושים על־ידי־זה כמה אמניות ומלאכות נפלאות בהתורה הקדושה - משם מקבלים כחם כל בעלי אמנות בגשמיות לתקן כל דבר בגשמיות, וכנ"ל: