# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/65/18/

וכבר מבאר, שעקר השמירה של כל דבר הוא האמונה שהיא בחינת שמור, כי על־ידי האמונה, ועקר הוא אמונת חכמים שבזה תלוי כל האמונה, על־ידי־זה נשלם התורה ונמתקין כל הדינים שבעולם, ועל־ידי־זה נתבטלין כל ההזקות של כל מזיקי עלמא ונשמר כל דבר מהזק והפסד. ועל־כן האמנין הם שומרי שכר שחיבים בגנבה ואבדה ופטורים מאנס, כי כשארע, חס ושלום, איזה הזק והפסד - זה נמשך מחמת פגם האמונה כנ"ל.

ועל־כן ההפסד של גנבה ואבדה תולין בפגם האמונה של האמן, והפסד של אנסין הבא על־ידי חיה רעה ולסטים מזין תולין בבעל החפץ. כי גנבה ואבדה נמשך מפגם הדעת, כי הגנבה בא על־ידי הסח הדעת שלא שמרו כראוי ולא שם דעתו היטב על החפץ לשמרו מגנבים, וכן האבדה היא בודאי על־ידי הסח הדעת, על־כן תולין זה ההזק בפגם האמן שפגם באמונת חכמים ולא האמין שכל חכמת אמנותו נמשך רק מכח החכמים האמתיים המחדשים בתורה, כנ"ל, ועל־ידי־זה נפגם הדעת, שמשם בא הזק של גנבה ואבדה שבא מפגם הדעת, כנ"ל.

אבל הזק אנסין שבא על־ידי חיה רעה ולסטים מזין שבאין בלי שום תחבולה רק בזרוע רמה להזיק - זה תולין בבעל החפץ, כי החפץ בעצמו כמו שהוא, מקדם שמתקן אותו האמן - הוא בבחינת בריאת הדבר שנברא כמו שהוא מחסר תקון, וחיותו מעצם התורה כמו שנתנה משמים כנ"ל, וגם עצם התורה יסודה אמונה, כמו שכתוב (תהלים קיט, פו): "כל מצותיך אמונה". ומשם מקבלים חיות כל החפצים שבעולם כמו שהם קדם שמתקנים אותם על־ידי האמנים. והאמונה הזאת היא בחינת אמונה בהשם־יתברך בעצמו ובעצם התורה שהשם־יתברך ברא הכל כמו שהוא על־ידי התורה, אבל כשמתקנים הדבר על־ידי האמנים - זה בחינת התקון הנמשך על־ידי אמונת חכמים שמחדשים בהתורה ומשלימין התורה וכו' כנ"ל. ועל־כן ההזק של אנסין שבא על־ידי חיה רעה ולסטים מזין שבאים מזרוע - זה נמשך מפגם האמונה בהשם־יתברך ובעצם התורה בעצמה כמו שנתנה משמים, שזהו בחינת כופר בעקר, חס ושלום, ועל־כן באים עליו לסטים מזין וחיה רעה ורוצים לעקרו, כי פגם בעקר האמונה כנ"ל. ועל־כן הזק אונסין שבא על־ידי חיה רעה ולסטים תולין בפגם בעל החפץ שחיותו מאמונה הפשוטה וכנ"ל. אבל הזק גנבה ואבדה שבא על־ידי פגם הדעת תולין בפגם האמן שפגם באמונת חכמים שמשם כל חכמת האמנות, כנ"ל: