# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/65/19/

וזה בחינת (במדבר לג, ב): ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על־פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם. כי כל הנסיעות של ישראל הם בשביל קלקול האמונה, כמו שכתב הוא ז"ל (סימן מ) על פסוק (לג, א): "אלה מסעי בני ישראל" - שמסעי בני ישראל הם בשביל "אלה אלהיך ישראל" (שמות לב, ד) - שהוא חטא העגל, שעקר חטא העגל היה פגם אמונת חכמים, שאמרו: "כי זה משה האיש לא ידענו" וכו' וכנ"ל. עד שאמרו: "אלה אלהיך ישראל", כאלו הם מודים באלקים רק שאומרים 'אלה אלהיך'. וכל זה הוא בחינת פגם אמונת חכמים שאינם רוצים לילך בדרך החכמים הצדיקים האמתיים ואומרים שהם בעצמם יודעים דרך ה' - דרך התורה, עד שבאים לכפירות גמורות, וקצתם פורקים על לגמרי כנראה בחוש בדורות הללו, ובשביל זה באים כל הנסיעות והטלטולים בכלליות ובפרטיות. וזהו בחינת הגליות שישראל גולים ומטלטלים וכו' ואין להם מנוח לכף רגלם, והכל מחמת קלקול האמונה שעקרה אמונת חכמים כנ"ל.

אבל באמת כונת השם־יתברך לטובה, כי כל הטלטולים והגליות והנסיעות לדרכים, הכל בשביל שיזכר כל אחד את עצמו על־ידי־זה לשוב בתשובה שלמה על פגם אמונת חכמים, ואז הנסיעה היא כפרה ותקון על פגם אמונת חכמים שכולל כל הפגמים וכו' כנ"ל. כי על־ידי הנסיעות הוא מרים ומגביה כל המקומות שבא לשם להשם־יתברך בכח אמונת חכמים, וכמובן בדבריו ז"ל בכמה מקומות (סימנים מ, סב) ובכתבי האר"י ז"ל, שזה סוד כל הגליות בכלל וכל הנסיעות בפרט של כל אחד ואחד, כמובן בכונות 'והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ' וכמובן בדברינו (שיחות־הר"ן סימן פה) בספר ספורי מעשיות על ענין הנסיעות וכו', עין שם.

וזה בחינת מה שכתוב בלקוטי תנינא (סימן עו) על מה שישראל נקראים בני ה' גולה ' שהוא ראשי תבות (זכריה ט, ז): ו' נשאר ג' ם ה' וא ל' אלקינו ו כו', עין שם. וכן מה שמבאר בלקוטי תנינא (סימן נו), שמי שיש לו לב ישראל, בכל מקום שבא יש לו מקום וכו', וכן בכמה מקומות.

והכל בכח הצדיקי אמת שמאמין בהם באמת, כי בודאי איש פשוט אפלו אם הוא איש כשר - אין לו כח לזה, בפרט שיש מקומות שבא לשם, שהם רחוקים מאד מאד מהשם־יתברך, בפרט שרבם או כלם עכו"ם, וגם עם ה' המערבים ביניהם לומדים ממעשיהם, כמו שכתוב (תהלים קו, לה): "ויתערבו בגוים" וכו', יסלח ה' להם וישיבם אל האמת מהרה. על־כן גם האיש הכשר הגולה ומטלטל ביניהם לא היה לו כח להתחזק, בפרט להגביה גם זה המקום להשם־יתברך ולתורתו, לולא ה' עוזרו בכח הצדיקי אמת שמאמין בהם.

ועל־כן כשהוא בדרך, בפרט בדרך רחוק, בפרט כשמטלטל במקומות כאלו רחמנא לצלן, אזי צריך להתחזק מאד באמונת חכמים ולשוב בתשובה גמורה על פגם אמונת חכמים, ועל־ידי־זה מתקן פגם אמונת חכמים ונתוספין ספרים קדושים רבים בתורה, שעל־ידי־זה נשלם התורה בבחינת לוחות האבן, בבחינת אבן שתיה, קדשי קדשים וכו', שעל־ידי־זה נמתקין כל הדינים שבעולם, על־ידי בחינת חכמה עלאה, שכל הכולל, שהוא בחינת קדשי קדשים וכו', שהוא בחינת כלליות כל הנפשות יחד בהצדיק האמת שהוא בחינת חכם הכולל וכו', בבחינת 'אנן בחביבותא תליא'. ועל־ידי־זה בעצמו עולין כל המקומות שגלה ונתפזר לשם - למקומם ושרשם, שהוא נקדת אבן שתיה שממנה השתת העולם.

ואזי נתבטלים כל הגבולים והמצרים, שהם בחינת צמצומים ודינים, שמשם עקר כל הגליות והטלטולים, בבחינת (איכה א, ג): "כל רדפיה השיגוה בין המצרים", כי נכלל הכל בשרשו בבחינת אבן שתיה, קדשי קדשים - שממנה השתת העולם שמשם נמשך כל גבול וגבול של כל אקלים ומדינה ועיר ועיר ושל כל מקום שבעולם, וכמו שפרש רש"י על פסוק (קהלת ב, ה): "ונטעתי בהם עץ כל פרי", ששלמה היה יודע הגידין לכוש וכו'. אבל כל אלו הגבולים והצמצומים של כל מדינה ושל כל מקום צריכין לחזר לשרשם לקדשי קדשים לאבן שתיה, ולהכלל שם יחד בתכלית האחדות עד שיהיו נכללין בשרשם בהבורא הכל יתברך. כי כשיש מחלקת וחלוק ביניהם, משם מתגברים המצרים שמהם כל הצרים, רחמנא לצלן, שיונקים מהדינים והצמצומים כשאין נמתקין ונכללין יחד, חס ושלום. ועל־כן עקר התקון על־ידי אמונת חכמים שזוכין על־ידי הנסיעות דיקא שעל־ידם שבים בתשובה וכו' כנ"ל, ואז נתרבין הספרים בתורה ונשלם התורה וכו', עד שנכללין שם בחינת אבן שתיה קדשי קדשים וכו', כנ"ל: