# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/65/23/

וזה ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על־פי ה', ואלה מסעיהם למוצאיהם - כי מוצאיהם זה בחינת הגלות והטלטול, בחינת יציאה בגולה שנמשך על־ידי פגם אמונת חכמים, שהוא בחינת פגם עבודה־זרה, שנאמר בו (ישעיה ל, כב): "צא תאמר לו" כמו שכתב רבנו ז"ל (סימן מ). אבל כשזוכין לשוב כנ"ל, ואז הטלטול הוא תקון, זה בחינת נסיעה, בחינת (דברים י, יא): "קום לך למסע לפני העם", בחינת "ויהי בנסע הארן", בחינת "מסעי בני ישראל", שפרש רש"י (במדבר לג, א) - שגם מקום המנוחה נקרא נסיעה וכו', כי הנסיעה עם קדשת הארון זה בחינת מנוחה, כי על־ידי־זה מתקנים הטלטול, ונכלל בעקר המנוחה והנחלה שהוא קדשי קדשים.

וזהו מוצאיהם למסעיהם ואחר־כך כתב להפך מסעיהם למוצאיהם, כי כן הדבר, שבתחלה הטלטול בבחינת 'מוצאיהם', בבחינת יציאה בגולה, אבל צריכין לראות לשוב וכו', עד שהיציאה בגולה תהיה נכללת בבחינת 'מסעיהם', בחינת "ויהי בנסע הארן" - שתהיה נכללת בבחינת קדשי קדשים וכנ"ל, ואז נמשך משם מבחינת קדשי קדשים תקון והמתקה מבחינת שכל הכולל שעל־ידי־זה נמתקין ונתתקנין כל הצמצומים והדינים שזה עקר תקון הטלטולים שהיה בבחינת 'מוצאיהם', בבחינת יציאה בגלות. וזהו ואלה מסעיהם למוצאיהם - שמסעיהם, בחינת "מסעי בני ישראל", בחינת "ויהי בנסע הארן" - הוא תקון והמתקה לבחינת מוצאיהם בגולה, כי על־ידי שכתב משה את מוצאיהם למסעיהם נעשה מהם תורה ונכללו בשרשם בבחינת קדשי קדשים. ועל־ידי־זה נמשך משם, מבחינת 'מסעיהם', מבחינת "ויהי בנסע הארן" - נמשך משם תקון והמתקה, שמסעיהם שהיו על־ידי בחינת "ויהי בנסע הארן" תקן כל מוצאיהם - כל יציאתם וטלטולם בגולה, כי נתבטלו כל המצרים והדינים ונתרומם הכל להשם־יתברך, בבחינת "ונשאר גם הוא לאלקינו", וכנ"ל: