# כח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/65/28/

נמצא, שעקר בחינת העבדות שעל־ידי־זה בא זה השכיר להשכיר עצמו לחברו בשביל פרנסתו הוא על־ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל, ועל־כן הזהירה התורה לתת לו שכירתו ביומו דיקא - "ולא תבא עליו השמש" (דברים ד, כד) או אם כלתה עבודתו בלילה לתת לו קדם הבקר דיקא (חשן־משפט, סימן שלט, סעיף ג), כמו שכתוב (ויקרא יט, יג): "לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר". כי עקר פגם העבדות מה שבא זה לידי מדה זאת להשכיר עצמו ליומו, הוא בא על־ידי רבוי השנויים שברא השם־יתברך - שכלולים באדם ובמקום ובזמן וכמובא לעיל מזה (באותיות כב, כד). כי באמת כל שרש השפע נמשך משכל הכולל הנ"ל, שהוא בחינת האבן שתיה, שמשם המעין היוצא מבית ה', שהוא בחינת "הנהר היצא מעדן" וכו' (בראשית ב, י), שהוא בחינת שרש כל ההשפעות שבעולם, כי ממנו נמשכין צנורות וכלים לכל אחד ואחד כפי האדם והמקום והזמן. ועקר הכלי והצנור של כל אחד הוא השכל והחכמה של כל אחד, כי עקר השפע נמשך כפי הדעת, כמו שמבאר במקום אחר (סימן נח).

ועל־כן 'לא מצא הקדוש־ברוך־הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' (עקצין ג, יב), כי כשיש שלום בין ישראל וכל ישראל אוהבין זה את זה וכלם נכללין כאחד בהצדיק האמת בשכל הכולל, בבחינת אבן השתיה, אזי נפתחין כל צנורות השפע ונמשך רב טוב ושפע גדול לכל אחד כפי הכלי שלו שהוא שכלו. כי שכלו נשלם בשלמות גדול ומאיר באור גדול, על־ידי שנכלל עם חברו יחד בהשכל הכולל, שמשם מקבלים כל השכליות כלם, שהם בחינת כלים וצנורות לקבל רב טוב ושפע גדול.

אבל, חס ושלום, להפך כשאין שלום בין ישראל, ויש מחלקת, חס ושלום ביניהם, אזי אי אפשר להם להכלל בהשכל הכולל ולינק משם להשלים שכלו, שהוא עקר הכלי כי אי אפשר להכלל שם כי אם על־ידי אהבה ואחדות, בבחינת 'אנן בחביבותא תליא' וכנ"ל, מכל שכן וכל שכן כשחולקין, חס ושלום, על הצדיק האמת בעצמו שהוא בחינת שכל הכולל, אזי נפגמין השכליות של כל אחד ואחד, ואין לו כלי וצנור לקבל השפע, ומתגברין, חס ושלום, הצמצומים והדינים, כי אין בו כח להמתיק הדין והצמצום, כי עקר המתקתו הוא על־ידי השכל וכו' וכנ"ל, ואזי נתעכב השפע ומעט השפע שיורדת אינה יורדת כסדר למקום הראוי, עד שרב השפע יורדת לעכו"ם ורשעים, חס ושלום, כמו שאיתא בזהר הקדוש (תרומה קנב:), וישראל נזונין מתמצית, שזהו בחינת צרות החרבן והגלות שבא על־ידי פגם אמונת חכמים, כמו שכתוב: "ויהיו מלעבים במלאכי אלקים" וכו', שנתמעטה השפע מישראל ונתהפכה לזרים, כמו שאנו מקוננים על זה: 'נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים' וכו' (איכה ה, ב). וכל זה מחמת שיתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות (שם פסוק ג), שהוא בחינת מה שנסתלקו ונעלמו מאתנו הצדיקים האמתיים, שהם בחינת שכל הכולל, שהוא בחינת אב ואם, בחינת אב בחכמה ואם לבינה וכנ"ל. ואזי גם מעט השפע בצמצום שיורדת לישראל - אינה כסדר, כי נתערבבו הצנורות והתגברו היכלי התמורות, עד ששפע של זה יורדת לחברו, ומזה בא גדל העניות והדחקות של העניים והאביונים.

ואין עצה לזה כי אם לשוב באמת על פגם אמונת חכמים, עד שיתרבו ספרים קדושים בתורה על ידו בבחינה הנ"ל, עד שיזכה גם הוא להכלל בשכל הכולל ששם שרש כל הצנורות וכל השכליים והצמצומים והדינים כנ"ל, ששם נמתק הכל, ואזי חוזר ונמשך משם שפע לכל אחד כראוי לו, ואזי יכול לחזר ולקבל השפעתו, כי בודאי יש לו גם כן צנור שיכול לקבל שפעו, רק שנסתם ונתבלבל מחמת פגם אמונת חכמים. אבל כשישוב בתשובה שלמה באמת על פגם אמונת חכמים - ישוב אליו צנור השפעת פרנסתו, כי יחזר וישלם שכלו שהוא עקר הכלי והצנור, וכנ"ל: