# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/65/29/

כי עקר חסרון הפרנסה הוא מחמת חסרון הדעת כנ"ל, כי כפי שלמות דעתו - כן הוא מתחזק בבטחון, כמו שמבאר במקום אחר (סימן רכה), שעקר הבטחון הוא על־ידי הדעת וכו'. כי באמת אפלו עכשו בגלות המר הזה ובדחקות הפרנסה, ובפרט עצם הדחקות של העניים והאביונים. אף־על־פי־כן אין עצה ותחבולה כי אם בטחון חזק, וכמו ששמעתי מפיו הקדוש, שאמר בזה הלשון (חיי מוהר"ן סימן תקא): נאהר בטחון ! (רק בטחון) כי גם עתה בעצם הדחקות - השם־יתברך זן ומפרנס ומכלכל את כל אחד ואחד דבר יום ביומו, כי לית יום דלית בו טוב (זהר נשא קכג.), 'ומאן דברא יומא ברא מזונא' (מי שברא את היום - ברא גם את מזונו) (תנחומא בשלח כ), וכמו שכתוב (תהלים סח, כ): "ברוך אדני יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה", והכל נמשך משכל הכולל, שהוא בחינת אור הגנוז מששת ימי בראשית, שאף־על־פי שנגנז, אף־על־פי־כן לית יום דלא נהיר ביה אור הגנוז בהעלם גדול, כמו שאיתא בזהר הקדוש (תרומה קמח:) כי אלמלא אתגניז מכל וכל - לא הוי עלמא אתקים אפלו רגע חדא (אם האור הגנוז היה נגנז לגמרי - העולם לא היה יכול להתקים אפילו רגע אחד).

וזה בחינת (איכה ג, יח־כג): ואמר אבד נצחי ותוחלתי מה' וכו' זאת אשיב אל לבי על־כן אוחיל חסדי ה', כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו חדשים לבקרים רבה אמונתך - הינו שכפי עצם מרירות הגלות בגשמיות ורוחניות בגוף ונפש וממון ועצם דחקות הפרנסה, וצרות מצרות שונות, רחמנא לצלן - היה כמעט אפס תקוה, כמו שכתוב מקדם מעצם רבוי הצרות מתחלת (פסוק א): אני הגבר ראה עני בשבט וכו', (פסוק טו): השביעני במרורים וכו' עד אשר נדמה לי שאפס תקוה, חס ושלום, בחינת ואמר אבד נצחי ותוחלתי מה' אך זאת אשיב אל לבי על־כן אוחיל חסדי ה' כי לא תמנו וכו', הינו החסדים העליונים שאינם תמים ואינם כלים לעולם, שהם נמשכים משכל הכולל הנ"ל, מבחינת אור הגנוז שנמשך בהעלם גדול בכל יום, בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך: