# לא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/65/31/

וכל זה מרמז לעקר האדם - שהוא הדעת האמתי לעסק בתורה ותפלה ועבודת ה' בכל יום ויום, ולא ידחה עצמו מיום לחברו, וכמו שמבאר (סימן ערב) על פסוק (תהלים צה, ז): "היום אם בקלו תשמעו" - 'היום' דיקא, וזהו (דברים כד, טו): "ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש" וכו'. כי הנפש היא אצל האדם בבחינת שכיר יום, כי הנפש עושה כל פעלת הגוף, כי אין להגוף שום תנועה וחיות כי אם על־ידי הנפש.

ומי שזוכה לילך בדרך הקדש כראוי לבטל הגוף לגמרי לגבי הנפש, אזי הנפש היא בבחינת מלך, כי הוא מולך על הגוף, ואז הוא בן חורין, בבחינת (שבת סז.): 'כל ישראל בני מלכים הם'. אבל כשחס ושלום אינו מבטל גופו לגמרי נגד נפשו, אזי הנפש אצל הגוף כעבד - שעושה הנפש כל פעלת הגוף כעבד וכשכיר, וזה בחינת (איוב ז, ב): "כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו", ואזי צריך האדם לרחם על נפשו, שעל כל פנים, לא יגזל ויעשק, חס ושלום, לגמרי, את נפשו, ולתן לו על כל פנים שכירותו, דהינו שעל כל פנים יתן להנפש בכל יום כמה מצות ומעשים טובים ותורה ותפלה וכו' כפי חובת היום.

כי בודאי מהראוי שיעשה רק צרכי הנפש ויבטל הגוף לגמרי, כמו שאיתא בזהר הקדוש (תרומה קמא:): 'זכאה מאן דלא אתהני מדיליה כלום' (אשרי מי שלא נהנה משלו כלום), כי צריך לסתם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי, ואז הוא בבחינת מלך ובן חורין כנ"ל. אבל כשלא זכה לזה והנפש בבחינת עבד ושכיר כנ"ל, אזי צריך האדם לזהר על כל פנים שלא לעשקו ושלא לגזלו לגמרי, חס ושלום. וזהו בחינת (דברים כד, יד): "לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך" וכו', ולא זו אף זו, אתה צריך לזהר "ביומו תתן שכרו" וכו', שלא תאמר שתסלק שכירת הנפש לאחר היום, כמו שמצוי בכמה בני אדם, שאומרים: "היום אי אפשר להתפלל היום אי אפשר ללמד ולעסק בעבודת ה'", ומדחין עצמן מיום ליום. ועל זה מזהיר הפסוק ביומו תתן שכרו - ביומו דיקא ולא תבוא עליו השמש, כי העקר צריכין לזהר לצאת חובת היום, בבחינת "היום אם בקלו תשמעו", כי לית יום דלית בה טוב וכו', וכמו שמבאר במקום אחר (סימן פד), כי בכל יום מאיר אור הגנוז וכו', ונמשך סיוע גדול מלעלא וכו', בבחינת "חסדי ה' כי לא תמנו וכו' חדשים לבקרים" וכו'.

וכל זה זוכין על־ידי אמונת חכמים בשלמות, שעל־ידי־זה נחשבים בעיניו כל הספרים הקדושים של התורה, שעל־ידי־זה זוכה לקבל ולינק משכל הכולל, מבחינת אבן שתיה, ששם נמתק הכל כל מיני דינים וצמצומים שבעולם, ואיך שנמצא דין וצמצום הכל נמתק על־ידי שכל הכולל כנ"ל, כי בחינת שכל הכולל מאיר לכל השכליות הפרטיים של כל אחד ואחד, ולכל הצנורות והצמצומים של כל אדם ושל כל מקום ומקום ושל כל יום ויום, ועל־ידי־זה יכול כל אחד ואחד בכל יום ויום ובכל מקום שהוא - להמשיך על עצמו חסדי ה' תמיד, באפן שיחיה עצמו ברוחניות וגשמיות, וישליך מעליו מרירות דאגות הפרנסה, רק יבטח בשם ה', שבודאי יש חסד נפלא שמאיר גם ביום זה, ובודאי יהיה לו פרנסת יומו ולא יחשב מיום לחברו כלל. וכן בעבודת ה' יבטח ויחכה, כי בודאי גם היום יוכל לחטף איזה טוב אמתי, ויחתר ויכסף ברצון חזק עד שיזכה גם ביום זה לטוב אמתי ולא יאבד יום מימיו, חס ושלום.

וזה בחינת (בראשית כד, א): ואברהם זקן בא בימים - 'זקן' זה בחינת שכל הכולל, בחינת 'זה קנה חכמה' (קדושין לב:), כי שם עקר קנין החכמה האמתיית, כי זה השכל הכולל הוא בחינת זקן, בחינת עתיק, בחינת תליסר תקוני דקנא, כידוע (עץ־חיים, שער כט, פרק ט ועוד). וזהו ואברהם זקן בא בימים - שהמשיך והביא בחינת זקן, בחינת שכל הכולל לתוך הימים, שבכל יום מימי חייו היה מקשר עצמו לשכל הכולל שהוא בחינת זקן כנ"ל, ועל־ידי־זה וה' ברך את אברהם בכל, כי משם נמשכין כל ההשפעות, כי משם נמשכין כל צנורות השפע, כנ"ל: