# לג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/65/33/

וכל זה הוא בחינת ראש־השנה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, כי ראש־השנה הוא יום ראשון לכל השנה, וכלול מכל הימים של כל השנה, ואז צריכין להמתיק כל הצמצומים והדינים של כל איש ואיש של כל ימות השנה ושל כל המקומות שבעולם, וזה אי אפשר כי אם על־ידי הצדיק האמת בחינת שכל הכולל, ובשביל זה נוסעים לצדיקים על ראש־השנה.

וזה בחינת תקיעת שופר בראש־השנה, כי התורה נתנה בקול שופר, כי קול שופר נמשך משכל הכולל כמובן בכונות (פרי־עץ־חיים, שופר), ועל־כן משם נתנה תורה וכנ"ל. ועל־כן שופר מקבץ נדחים, כמו שכתוב (ישעיה כז, יג): והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים וכו' והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים הינו בבית־המקדש ששם האבן שתיה, כי לשם צריכין לשוב ולהתקבץ כל האובדים והנדחים, כי שם תקונם בבחינת שכל הכולל שממתיק ומתקן הכל כי כל המקומות וכו' נכללין שם וכנ"ל, ומשם עקר החרות, בחינת חרות של יובל, שאז תוקעין השופר, בחינת תקע בשופר גדול לחרותנו.

ועל־כן מי שזוכה להמשיך על עצמו קדשת ראש־השנה - אין צריך לדאג ולטרח הרבה בשביל פרנסה, כי זוכה לבטחון להאמין שכל פרנסתו קצובה מראש־השנה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ביצה טז.): כל פרנסתו של אדם קצובה מראש־השנה - כי אז מאיר שכל הכולל שמשם כל צנורות השפע וכנ"ל. וזהו חוץ מהוצאות שבת ויום טוב והוצאות בניו לתלמוד תורה - כי בשבת ויום טוב אז עולין בעליות גדולות ואז נכללין בבחינת שכל הכולל על־ידי קדשת היום, ועל־כן להוצאות שבת ויום טוב אין צריכין לקבל מראש־השנה כפי מה שקצוב שימשך לו שפע בכל יום ויום דרך הצנורות והכלים הנמשכין משכל הכולל, כי על־ידי שבת ויום טוב בעצמו נמשך השפע משכל הכולל כפי מה שזוכה להאמין בקדשת שבת ויום טוב ולהרבות בהוצאתם, כי הם בעצמן בבחינת שכל הכולל, וכן בהוצאת בניו לתלמוד תורה. כי תלמוד תורה היא עקר המשכת השפע משכל הכולל ששם כל התורה כנ"ל. ועל־כן אין הוצאות אלו קצובים בצמצום מראש־השנה רק כפי שזוכה להוציא בשבילם כמו שכתוב שם, שאם פוחת פוחתין לו ואם מוסיף מוסיפין ליה: