# לה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/65/35/

וזה שהתפלל הכהן הגדול ביום כפור כשנכנס לבית קדשי קדשים למקום האבן שתיה - שלא יצטרכו עמך ישראל זה לזה ולא לעם אחר, ולא תפיל אשה פרי בטנה, ולא יעדי עבד שלטן מדבית יהודה (ולא יעבר ויתבטל השלטון משבט יהודה) (יומא נג:) - כי מה שישראל הם עניים עד שנצרכים זה לזה או לעם אחר, חס ושלום - זה נמשך מבחינה הנ"ל, מפגם אמונת חכמים, שעל־ידי־זה אין יכולים להכלל בבחינת שכל הכולל, שהוא בחינת אבן שתיה, ואין יכולים להמשיך השפע לכל אחד ואחד כפי הצנור שלו, ואזי נתבלבלין הצנורות על־ידי המחלקת שהוא הפגם וההפך מאמונת חכמים, ואזי יורדת השפע לחוץ להעכו"ם, חס ושלום, כמו שאיתא בזהר הקדוש (תרומה קנב:) שבגלות הם מקבלים רב השפע וישראל נזונין מתמצית וזה בא על־ידי פגם אמונת חכמים שעל־ידי־זה עקר הגלות כנ"ל. וגם מעט השפע היורדת לישראל היא מתחלפת מזה לזה, כי הצנורות נתערבבו על־ידי פגם אמונת חכמים, כנ"ל.

וזה בחינת גדל מעלת צדקה שהזהירה התורה עליה כמה פעמים, כי צריכין לתן להעניים חלקם שיש להם בהשפע שלו, כי בודאי גם לזה העני והאביון יש צנור של שפע, ואם העולם היה מתנהג כראוי - לא היה שום אביון בעולם, כי היה יורד לכל אחד השפעתו משכל הכולל דרך הצנור והכלי שלו, וכמו שיהיה לעתיד באמת, כמו שכתוב (דברים טו, ד): "אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך ה'" וכו', וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ספרי ראה סא): 'בזמן שישראל עושין רצונו של מקום אביונים באחרים' וכו'. הינו כנ"ל, כי אז השפע יורדת רק לישראל שקבלו את התורה ומקימין אותה, שאז הם נכללין בשכל הכולל, ונמשך השפע רק להם לכל אחד ואחד כפי הצנור שלו. כי בודאי יש לכל אחד מישראל כלי וצנור לקבל רב השפע כי כל אחד מישראל יש לו חלק בהתורה שיוצאה משכל הכולל.

אבל עקר העניות הוא מחמת שפגמו בהתורה על־ידי פגם אמונת חכמים, שעל־ידי־זה נתערבבו ונתבלבלו הצנורות כנ"ל, שעל־ידי־זה רב השפע יורדת לעכו"ם ומעט השפע הבאה לישראל אינה יורדת כסדר עד שהשפע של זה אצל זה. ועל־כן זה יש לו עשירות גדול וזה עני ואביון, ובאמת בשרשו עשירות של זה רבו מחלק העני, רק על־ידי פגם הנ"ל נתבלבל הסדר וירדה לזה, כמו שבעקר השפע שכלה היא של ישראל ועכשו בעונותינו הרבים רב השפע אצל העכו"ם. נמצא, שהעכו"ם אוכלין השפע של ישראל בבחינת (שופטים ו, ג): "והיה אם זרע ישראל" וכו' כנ"ל, וכמו שכתוב (דברים כח, לג): "פרי אדמתך וכל יגיעך יאכל "עם אשר לא ידעת", השם־יתברך ירחם מעתה, כמו כן בין ישראל בעצמן העשירים אוכלים חלק העניים וכנ"ל.

על־כן הזהירה התורה מאד להחזיר ולתת להעני חלקו בטוב לבב ובשמחה ובסבר פנים יפות, כמו שכתוב (שם טו, י): "ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך" וכו'. כי באמת הוא לטובה גדולה להעשיר כשמרבה בצדקה וחוזר להעני חלקו, כי אז כפי מה שמקים מצות צדקה הוא חוזר ופותח הצנורות של השפע שיהיה נמשך בהם השפע כסדר, מאחר שמחזיר להעני חלקו, ובפרט כי העקר מצות הצדקה הוא לתן בשפי להתלמיד חכם העוסק בתורה באמת, שזה עקר אמונת חכמים כי עקר האמונה תלויה בממון, כשמפזר ממונו לתלמיד חכם האמת, בזה מראה אמונתו השלמה בהחכמים אמתיים, ועל־ידי אמונת חכמים חוזרים הצנורות לילך כסדר וכו' וכנ"ל, ואז יורדת השפע בשפי גדול לכל אחד ואחד. כי אפלו העשיר שמקבל עתה רב שפע. אבל כשהוא שלא כסדר מחמת בלבול הצנורות אזי לא תתקים אצלו זמן רב השפעתו, וגם על־פי רב יש עכובים הרבה מחמת שאין השפע יורדת כסדר. אבל כשנותן צדקה ואז נפתחין הצנורות ויורדת השפע כראוי כסדר, אז יורדת השפע לכל אחד בשפי גדול לנצח, מאחר שיורדת כסדר כראוי.

וזהו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך וכו' על־כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את ידך וכו' - 'פתח תפתח' דיקא, כי על־ידי־זה נפתחין הצנורות, ועל־ידי־זה יברכך ה' אלקיך, כי על־ידי־זה יורדת השפע בברכה גדולה כסדר בלי עכוב כלל וכנ"ל. ועל־כן במקום קדשי קדשים שהוא האבן שתיה, בחינת שכל הכולל, שם דיקא היה מתפלל הכהן הגדול ביום הכפורים 'שלא יצטרכו עמך ישראל זה לזה' וכו', הינו שיזכו ישראל לקבל השפע משם מאבן שתיה משכל הכולל - שכל אחד יקבל דרך הצנור שלו, שלא יצטרכו ישראל זה לזה - שלא יסתמו ולא יתבלבלו הצנורות כנ"ל. ולא לעם אחר - שלא תרד השפע, חס ושלום, לעם אחר על־ידי בלבול וסתימת הצנורות וכנ"ל.

וזהו ולא תפיל אשה פרי בטנה - כי הפלת נפלים בא חס ושלום, על־ידי פגם המחלקת שהוא בחינת פגם אמונת חכמים, בבחינת (שמות יא, ח): "וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה", וכמובן בהתורה על פסוק זה (בלקוטי תנינא בסימן כ), כי על־ידי המחלקת נעשין מפרסמים קדם זמנם, וגורמים מה שגורמים כמו שמבאר שם, ואזי אין העולם מתנהג כראוי, ועל־ידי־זה מתגברים המפרסמים־של־שקר לגמרי, שזה עקר פגם אמונת חכמים. ועל־כן התפלל במקום האבן שתיה 'ולא תפיל אשה פרי בטנה', שזה נתתקן על־ידי שכל הכולל, שהוא בחינת אבן שתיה כנ"ל.

וזהו ולא יעדי עבד שלטן מדבית יהודה - שמהם יצא משיח בן דוד שכל עקר התקון על ידו, כי בחינת דוד משיח הוא בחינת אמונת חכמים, בחינת תורה שבעל פה, בחינת (ישעיה נה, ג): "חסדי דוד הנאמנים", בחינת (שמואל־א' טז, יח): "וה' עמו" - 'שהלכה כמותו בכל מקום' (סנהדרין צג:), שעל ידו יתקים "ולא יחצו לשתי ממלכות עוד" (יחזקאל לז, כב) המזכר בהתורה הנ"ל, כי אז יחזר הארון עם לוחות האבן על מקומם, על מקום האבן שתיה שהיה דוד מתיגע כל ימיו על זה, שימצא מקום האבן שתיה ששם עומדים לוחות האבן, שעל־ידי־זה נמתק הכל, כמו שכתוב (תהלים קלב, ג): "אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום לה'" וכו', ועל־כן על־ידי הממשלה של בית יהודה שהוא בחינת התנוצצות משיח בן דוד על־ידי־זה מתקן כל הנ"ל. ואז יחזר השפע לכל אחד כראוי כמו שכתוב שם במזמור הנ"ל: "זאת מנוחתי עדי עד" וכו', הינו במקום האבן שתיה שזכה למצא על־ידי יגיעתו, ואז "צידה ברך אברך אביוניה אשביע לחם", כי על־ידי קדשת האבן שתיה שעומדים שם לוחות האבן, על־ידי־זה מתבטל העניות והאביונות, כי יורדת השפע לכל אחד כסדר בשפי גדול וכנ"ל: