# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/65/4/

ועל־כן השומר שכר והשוכר חיבין בגנבה ואבדה ופטורים מאנסין, כי השומר שכר והשוכר שניהם משתפין עם הבעל־הבית בהנאתן, כי השומר שכר שומר חפץ חברו אבל לא בחנם כי אם בשכר, וכן השוכר שחברו מסר לו חפצו להשתמש בו אבל היה בשכר, על־כן הם משתפין באחריות ההזקות, ועל־כן הטילה התורה עליהם הזק גנבה ואבדה, ועל בעל־הבית בעצמו של החפץ הטילה עליו אחריות האנסין.

וגם זה יבאר היטב בעזר ה' על־פי התורה הנ"ל, כי מבאר שם שיש שני מיני המתקת הדינים, כי יש שממתיקין כל דין פרטי על־ידי השכל השיך לו וכו', וגם זה על־ידי שמקבל השכל הפרטי מהשכל הכולל, כמו שמבאר שם. אבל יש דינים שממתיקין אותם על־ידי בחינת שכל הכולל בעצמו, ששם נמתקין כל מיני דינין שבעולם וכו', כנ"ל. וזה ידוע ומבאר כבר, שכל מיני הזקות, חס ושלום, נמשכין מהדינים ועל־כן השומר שכר והשוכר חיבין בגנבה ואבדה, כי גנבה ואבדה נמשך מהדינים שיכולין להמתיק אותם על־ידי השכל הפרטי השיך לכל דבר, כי גנבה ואבדה נמשך רק מהסח הדעת, דהינו שאין ממשיכין השכל היטב לתוך הדבר הנשמר, ועל־כן הזק זה תולין בהשומר שכר והשוכר שקבלו הנאה מהחפץ, ועל־כן חל עליהם השמירה הבאה על־ידי ההמתקה של השכליים פרטיים מאחר שקבלו הנאה פרטיות מהחפץ.

אבל הזקות של אנסין שבאים על־ידי חיות רעות ולסטים מזין שהם בחינת דינים קשים וחזקים, שאי אפשר להמתיקן ולבטלם כי אם על־ידי שכל הכולל, ששם נמתקין ונתבטלין כל הדינים קשים וחזקים שבעולם, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל - זאת האחריות של המתקן אלו ההזקות אין תולין כי אם בהבעל־הבית בעצמו של החפץ, שכל עקר החפץ בכללותו הוא שלו, כי רק הוא יכול לקבל ולהמשיך ההמתקה מהשכל הכולל שהוא החכם הצדיק האמת, שהכל צריכין לקבל כל ההמתקות וכל השמירות ממנו.

כי זה החכם האמת, שהוא בחינת שכל הכולל, הוא בחינת הבעל־הבית של כל העולם כלו, כי כלם מקבלים חיות ממנו, כידוע, וכל מי שיש לו איזה עשירות וחפצים וכלים - צריך לקבל השמירה ממנו, כי ממנו כל ההמתקות של כל הדינים, שמשם כל השמירות. על־כן אחריות של אנסין שבא מדינים קשים - אין תולין בהשומר שכר והשוכר שקבלו הנאות פרטיות מהחפץ, כי אם בבעל החפץ שהוא עקר הבעל־הבית של החפץ, שרק הוא צריך לקבל ולהמשיך ההמתקה מהבעל־הבית של כל העולם שהוא בחינת שכל הכולל, שהוא הצדיק האמת, וכנ"ל: