# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1581/65/8/

ועל־כן היה עקר הפגם של אדם הראשון על־ידי אכילה, על־ידי שאכל מעץ הדעת טוב ורע, כי כל פגם אמונת חכמים נוגע בהאכילה שנדון במותרות וכו' - שעולים עשנים סרוחים אל המח ומסבבין ומעקמין את דעתו וכו', (כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל). ועל־כן הזהירו השם־יתברך על זה שלא יאכל מעץ הדעת שהיא בחינת אכילה כזאת - שעל ידה מתרבה המותרות ועולה אל המח וכו'. והוא פגם בזה בעצמו, שפגם בבחינת אמונת חכמים, ואכל אכילה זאת של עץ הדעת טוב ורע. ואז תכף נמשך בלבול הדעת בעולם שנמשך ממותרות הנ"ל מעשנים סרוחים הבאים על־ידי המותרות כנ"ל, שזה עקר בחינת גזרת המיתה שנגזרה אז, בחינת (בראשית ב, יז): "ביום אכלך ממנו מות תמות". כי כל מיתת האדם נמשך על־ידי האכילה על־ידי המותרות, שעל־ידי־זה אי אפשר שיחיה האדם לעולם, ומשם היה כל גלות מצרים כנ"ל, ובימי ספירה עוסקין לטהר עצמנו מזהמתם וגלוליהם שנמשכין ממותרות הנ"ל: