# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1633/61/1/

על־פי מה שמבאר לעיל בהלכות אמנין (הלכה א), שכל המלאכות והאמנות הוא בחינת תקון וברור שצריכים בני אדם התחתונים דיקא, להשלים ולתקן מעשה הבורא וכו', על־ידי ברור הטוב מן הרע, כמבאר שם, שזה בחינת מילה. כפי מה ששמעתי מאדמו"ר, נרו יאיר, עין שם:

ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (נדרים מט:): 'גדולה מלאכה שהזהיר הקדוש־ברוך־הוא עליו לעשות מלאכה', כי המלאכה הוא דבר גדול ותקון גדול מאד, כי מברר הטוב ומשלים פעלת הבורא יתברך שמו, שלא היה לה שלמות כי אם עתה על ידו. וזה בחינת (שמות לא טו־יז): ששת ימים תעשה מלאכתך וביום השביעי שבת וכו', כי ששת ימים עשה ה' וכו'. והקשו המפרשים, למה לו לכתב: ששת ימים תעשה מלאכה, הלא עקר המצוה הוא רק לשבות בשבת?! אך באמת התורה מזהרת שהאדם יעסק במלאכה בששת ימי המעשה, כי הוא תקון ושלמות פעלתו יתברך. וזה כי ששת ימים עשה ה' וכו'. ועל־כן גם אנו מזהרין לעסק במלאכה ואמנות בששת ימי המעשה, כדי להשלים ולמלאות מעשה בראשית אשר עשה ה' בששת ימי בראשית, שאין להם שלמות גמור כי אם על־ידי בחינת ששת ימים תעשה מלאכה, דהינו על־ידי מלאכות ואמנות התחתונים, כנ"ל.

וזה ששת ימים תעשה מלאכתך וביום השביעי שבת, כי מזה נעשה בחינת שבת, כי שבת הוא שביתה, שאין ברור אז, כי שבת הוא בחינת כלו טוב, והשבת נעשה על־ידי ששת הימים דיקא, בבחינת (עבודה זרה ג.): 'מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת', בבחינת היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם (ערובין כב.), שהוא יום שכלו שבת, כי על־ידי עשית מלאכה שבששת ימים - על־ידי־זה מבררין ומקבצין הטוב מהרע, ואזי נעשה שבת שהוא בחינת כלו טוב, כי כבר נעשה בחינת שביתה, בחינת כלו טוב, על־ידי שנתברר הטוב מן הרע בששת ימים. כי מתחלה היה מערב טוב ורע, ועל־ידי הברור שבששת ימי המעשה נעשה בחינת כלו טוב, שזה בחינת שבת, כנ"ל. ועל־כן 'ההולך במדבר מונה ששה ימים ועושה שבת ביום השביעי' (שבת סט:), כי השבת הוא תמיד לאחר ששת ימי המעשה, כי על־ידי הברור שבששת ימי המעשה נעשה בחינת שבת, כנ"ל: