# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1633/61/2/

נמצא שהמלאכה הוא בחינת ברור הטוב, ועל־כן הוא בבחינת נגונים, כי הנגון הוא בחינת ברור הטוב, בחינת (שמואל־א' טז, טז): "ונגן בידו וטוב לך" כנ"ל. וזה בחינת "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" (תהלים קכח, ב) - 'וטוב לך' דיקא, כי הוא בחינת ברור הטוב, כנ"ל.

וזה בחינת (בראשית ד, כא־כב): הוא היה אבי כל תפש כנור ועוגב, וצלה גם הוא ילדה את תובל קין לטש כל חרש נחשת וברזל - כי הם בחינה אחת ועל־כן הם סמוכים זה לזה, כי כל חורש אמן הוא בבחינת נגונים, בבחינת מנגן בכנור, בחינת ונגן בידו וטוב לך כנ"ל, וכמבאר היטב במאמר 'ויהי מקץ', עין שם (סימן נד). וזה שנוהגין בעלי מלאכות לנגן בשעה שעוסקין במלאכתם, כי המלאכה הוא בבחינת נגונים, כנ"ל:

וזה בחינת (משלי כה, ד־ה): "הגו סיגים מכסף ויצא לצרף כלי; הגו רשע לפני מלך ויכון בצדק" וכו'. כי ברור הכסף מהסיגים לעשות כלי - הוא בחינת הכנעת הרשעות על־ידי בחינת ברור הטוב מהם בבחינת נגונים כנ"ל, בבחינת (תהלים לז, י): "ועוד מעט ואין רשע" וכו', כנ"ל בהלכות מקבל את השדה, עין שם: