# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1633/61/5/

וזה שמובא בכתבי האר"י ז"ל, ב יומו ת תן ש כרו (דברים כד, טו) - ראשי תבות ש'ב'ת (פרי־עץ־חיים שבת, פרק א). כי הוא בחינת שבת ממש, שהוא שביתה מן הברורים, כמובא וכו' (עץ־חיים, שער יא, פרק ז), כי כל זמן שהיה משכר ומשעבד לחברו היה מברר ברורים וכו', וכשנשלם פעלתו ויוצא לחרות, אזי הוא בבחינת שבת, כי גמר הברור והוציא הטוב שהוא בחינת שבת, שהוא כלו טוב ואזי השביתה כנ"ל. ועל־כן צריך לתת לו שכרו ביומו תכף, כדי שיהיה נגמר הברור ויהיה בחינת שבת בחינת שביתה כנ"ל, כי כל זמן שאין חוזר הטוב, דהינו שכר הפעלה למקומו - אין שלמות עדין: