# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1633/61/6/

וזה בחינת המספר בין ישתבח ליוצר, עברה הוא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה (ארח חיים סימן נד, סעיף ג); 'מעורכי המלחמה' דיקא, על־פי מה שמבאר לעיל בהלכות מקבל השדה (הלכה א) שעל־ידי הנגון שהוא בחינת ברור הטוב מנצחין המלחמה, כמו שכתוב (דברי הימים־ב' כ, כב): "ובעת החלו ברנה", כנ"ל. גם עין לעיל (בהלכות חכירות, הלכה א, אות ה) בחינת סדר התפלה על־ידי בחינת נגון כנ"ל. הינו שאחר פסוקי דזמרה ושירת הים, שהוא בחינת ברור הטוב בבחינת נגונים, אזי אומרים קריאת־שמע שהוא בחינת כלו טוב כלו אחד, כנ"ל.

ועל־כן צריך להסמיך תכף הקריאת־שמע לפסוקי דזמרה, כי תכף כשנגמר התקון ונתקבץ הטוב - צריך לזהר ולמהר ולכנס עם הנגון אל התכלית שהוא כלו טוב כלו אחד, כדי לשוב הטוב אל הטוב, דהינו הנגון שהוא קבוץ הטוב - להשיבו לבחינת כלו טוב שהוא בחינת קריאת־שמע, כדי שלא יחזרו הם להתאחז בו, חס ושלום, כי הוא מלחמה חזקה והם אורבים תמיד להתאחז בהטוב, ועל־כן כשמפסיק בין ישתבח ליוצר - ופוגם בזה ואינו מחזיר תכף קבוץ הטוב אל בחינת כלו טוב, על־כן הוא חוזר מעורכי המלחמה. כי הוא בחינת קלקול המלחמה, כי נצחון המלחמה הוא רק על־ידי תקון הנגון כתקונו, כנ"ל. וזה בחינת (תהלים קמט, ו): "רוממות אל בגרונם", הינו בחינת נגון בחינת פסוקי דזמרה, כי השירה בגרון, כמובא, "וחרב פיפיות בידם", הינו קריאת־שמע, כמובא (פרי־עץ־חיים, קריאת שמע, פרק כב), הינו בחינת סמיכת קריאת־שמע לפסוקי דזמרה שהם בחינת נגונים, כנ"ל: