# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1633/62/4/

וזה בחינת (דברים כה, ד): לא תחסם שור בדישו - כי אפלו על הבהמה חסה התורה, כי יש גלגולי נשמות בבהמות וחיות, כידוע (שער הגלגולים הקדמה כב), וכמו שאמר הבעל שם טוב ז"ל (בעל שם טוב פרשת ויחי), אוכלים בני אדם ושותים בני אדם ורוכבים על בני אדם וכו', כי בכל מקום יש ניצוצי נשמות בני אדם, וגדל הרחמנות שיש על הנפש המגלגל בבהמה או חיה ועוף אין לשער. וזהו ממש בחינת משאוי של עון שאי אפשר לאיש ישראלי לשא עליו כלל על כזה, כי מחמת עונות של זה האדם, רחמנא לצלן, נפל והתגלגל בבהמה וכו', כי הבהמה וכו' הוא בבחינת עונות הבאים מרוח שטות מהעדר הדעת, מבחינת בהמיות, כי כל העונות הם מעשה בהמה העדר הדעת, ועל־כן עקר העבדות בבהמה וכו', כי הבהמה היא בבחינת עבדות, בבחינת העדר הדעת, שמשם באין כל העונות, וכשאיש ישראלי נופל בעונות, חס ושלום, שהם בחינת מעשה בהמה - זהו משאוי כבד מאד, והוא רחמנות גדול מאד עליו, מכל שכן, כשחס ושלום, עונותיו גוברים שמתגלגל בבהמה ממש - זהו רחמנות גדול ביותר. וזהו בחינת לא תחסם שור בדישו - להניח לו לאכל בשעת מלאכה, שהוא בחינת עבדות כדי להאיר על הנפש המגלגל בבהמה בחינת הארת הרצון, כי מאחר שהרצון מאיר בשעת אכילה, על־כן יוכל להשתלשל איזה בחינה של הארת הרצון אפלו על הנפש המגלגל בבהמה בשעת אכילתה.

וזה בחינת לא תחסם שור בדישו וסמיך ליה, כי ישבו אחים יחדיו. כי עקר סוד גלגולי הנפשות מרמז במצות יבום, כמובא (תקוני זהר, תקון כו, עב.). וזה שהסמיכה התורה מצות יבום לפסוק: לא תחסם - לגלות שמצוה זו של לא תחסם היא בשביל הנפשות המגלגלים להאיר עליהם הארת הרצון שהוא בחינת יום הכפורים, סליחת עונות, כדי לנקותם מבחינת עונות, כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בבא קמא נד.), שילפינן שור דלא תחסם משור דשבת, כי שבת הוא הארת הרצון, כידוע (זהר תרומה קנו.), ועל־כן מצוה גדולה לאכל בשבת ולהרבות באכילת שבת כדי לזכות להארת הרצון בשעת אכילת שבת, כנ"ל. ואז בשבת שמאיר הרצון אז מתבטל העבדות לגמרי וכנ"ל, ועל־כן אסור בשום מלאכה, כי אז נכנע לגמרי בחינת עבדות, בחינת רוח שטות, ונתגלה בחינת דעת, בחינת הארת בן ותלמיד, בחינת 'איה מקום כבודו' ו'מלא כל הארץ כבודו', שאומרים בשבת שניהם יחד בקדשה של מוסף קדשת כתר, ואז עולה המלכות בחינת שבת מלכתא ומקבל האכילה והפרנסה, כי משבת נמשך השפע על כל ששת ימי החל, ואז מתגלה הארת הרצון בהאכילה, כנ"ל.

ועל־כן אז בשבת הזהירה התורה אפלו על שביתת עבדו ובהמתו, כמו שכתוב (שמות כג, יב): "למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך" וכו', כדי להכניע בחינת עבדות בשרשו, כי אפלו העבד והבהמה שהוא גם כן בחינת עבדות כנ"ל - צריכים גם כן לשבות בשבת, נמצא, שנכנע העבדות אפלו אצל העבד והבהמה, ועל־כן נכנע העבדות בשרשו, ועל־ידי השביתה נמשך אפלו עליהם השתלשלות בחינת הארת הרצון.

וזהו: למען ינוח שורך וחמורך וינפש וכו'. כי צריך שימשך עליהם גם כן בחינת מנוחה ושביתה, שהוא בחינת הארת הרצון כנ"ל. וזהו שאנו למדים 'שור שור' משבת לענין חסימה (בבא קמא נד), כי אסור "לא תחסם" הוא גם כן בשביל בחינת הארת הרצון, שזהו בחינת שביתת בהמה בשבת, כי אפלו עליהם צריכים להמשיך בחינת הארת הרצון, כדי לנקות את הנפשות המגלגלין מבחינת בהמיות מבחינת עבדות, מבחינת עונות, להעלותם למדרגתם על־ידי הארת הרצון שהוא בחינת יום הכפורים, כנ"ל: