# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1633/62/5/

וזה בחינת שמטה ויובל שהם בחינת שבת, כמו שכתוב (ויקרא כה, ו): "והיתה שבת הארץ" וכו', בחינת הארת הרצון כנ"ל, ועל־כן הכל הפקר, זה רמז על הארת הרצון - שמתפשט הארת הרצון כל־כך, עד שאין אחד מקפיד לצמצם בשלו, רק הכל הפקר כי אין שום צמצום כלל, רק רצון פשוט בכל העולם, ואז המצוה להניח אפלו לבהמות לאכל תבואת השדה, כמו שכתוב: ולבהמתך וכו' תהיה כל תבואתה לאכל, כי עקר הארת הרצון הוא על־ידי האכילה וכנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל לענין שביתת בהמה: 'תן לו ניחא שיהיה תולש ואוכל', דהינו כנ"ל, כי על־ידי האכילה מתגלה הארת הרצון כנ"ל, ואפלו בבהמה, אף־על־פי שאין שיך שם הארת הרצון ממש, אף־על־פי־כן, מאחר שמתגלה הארת הרצון בשעת אכילה, על־כן אפלו בבהמה יכול להשתלשל איזה בחינה של הארת הרצון, והעקר על נפש המגלגל שהוא אדם ממש, שעליו מאיר הארת הרצון - כדי לנקותו ולהעלותו וכו' כנ"ל;

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן:

ועל־כן בשמטה ויובל אסור לעבד שום עבודה בשדה, כי אז מתבטל העבדות לגמרי, כי הם בחינת שבת בחינת הארת הרצון, כנ"ל:

הלכה ג' - בהלכות שוכר הלכה ג' (אות ז' וכו'):