# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1633/64/1/

על־פי מה שכתב רבנו ז"ל (בסימן נט ובסימן סח) שהממון הוא שרש הנפשות, ויליף לה מההוא קרא, דכתיב גבי מצות פריעת שכר שכיר ביומו, כמו שכתוב (דברים שם): "ואליו הוא נשא את נפשו". ומבאר שם, שעקר העניות וחסרון העשירות של ישראל נמשך מפגם הכעס, כי כעס מפסיד העשירות, כי בהשרש שלמעלה - הכעס והממון נמשכין משרש אחד, ומשם שרש הנפש, הינו מבחינת גבורות שלמעלה, כי בהשרש הכל קדש, אך כשנשתלשל למטה הוא תלוי בבחירת האדם, שאם נזדמן לו דבר הגורם לו כעס, כשאינו מתגבר לשבר כעסו, אזי מפסיד העשירות שרוצין להשפיע לו באותה שעה, שהבעל־דבר רוצה להפך השפע של הממון והעשירות לכעס, מחמת שבשרשם שניהם אחד. ועל־ידי־זה "טרף נפשו באפו" (איוב יח, ד), מחמת שהממון שרש הנפש וכו', עין שם כל זה היטב: