# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1633/64/3/

וזה בחינת (תהלים ל): מזמור שיר חנכת הבית שאומרים קדם 'ברוך שאמר', שהוא התחלת התפלה שמדבר שם מהמתקת הכעס והחרון אף, כמו שכתוב (פסוק ו): כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רנה וכו' ה' ברצונך וכו' הסתרת פניך וכו'. כי בלילה דינין מתערין, ומשם החשך של לילה, וזה נמשך מהכעס והדינים שמתעוררין בכניסת הלילה שאז התחלת יום האחר, כי כתיב (שם ז, יב): "ואל זעם בכל יום", 'בכל יום' דיקא, כי השם־יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, וכל מעשה בראשית היה על־ידי תחלת הצמצום, שבלא זה לא היה אפשר להתהוות הבריאה כלל, על־כן מאחר שהשם־יתברך מחדש בכל יום מעשה בראשית, בהכרח שיחדש גם תחלת הצמצום, כדי שיהיה קיום להעולם, כי בלא זה אין קיום להעולם, כי כל החיות והאורות המלבשים בכל הבריאה בכל העולמות - כלם מתאוים ומשתוקקים בכל עת לחזר לשרשן, והיה מתבטל העולם, חס ושלום, על־כן הצמצום הוא קיום העולם שהשם־יתברך מחדש הצמצום בכל יום בשביל קיום העולם. ומשם נשתלשל בחינת כעס וזעם חס ושלום, בכל יום, בחינת "ואל זעם בכל יום".

וזה כל עבודת הצדיקים - להמתיק ולבטל הזעם והכעס המתעורר בכל יום דיקא, בעת שנוי העתים בבקר ובערב, בעת שצריכין הנפשות להתחדש. ועל־כן עקר קיום העולם על־ידי הצדיקים ועל־ידי כלל ישראל, שעל־ידי שעוסקים בתקוני קריאת־שמע ותפלה בעת שנוי העתים בבקר ובערב, על־ידי־זה ממתיקין הדינים בשרשן העליון, שהוא שרש צמצום העליון שהוא כלו חסד גדול כנ"ל, ואז ממשיכין משם דיקא כל ההשפעות וכל הברכות וכל העשירות, כי כל הממון והפרנסה והעשירות נמשך משם, הינו מבחינת גבורות ודינים קדושים, כשזוכין להמתיקם, על־ידי שמבטלין ומשברין הכעס שהוא בחינת תקף הדין שלא נמתק, חס ושלום, שהוא פגם השפע והעשירות כנ"ל. וכשזוכין לשבר הכעס אזי ממתיקין הדין ואזי נמשך משם דיקא שפע העשירות, כי בהשרש שניהם אחד, כנ"ל: